יום שני, 30 באוגוסט 2021

כורח החיסון! -- בכפייה?

                                           כפייה פיזית מול כפייה משפטית

בימים אלה, ימי מגפה רבתי (פנדמיה), שגם המתנגדים למיניהם מסכימים שכזאת היא, מקננת בחברות העמים ברחבי הגלובוס, השאלה של כפיית התחסנות על סרבנים. הדיונים הם אינסופיים ורבגוניים אבל כולם מחטיאים את כול המטרות כי אינם מבדילים בין כפייה פיזית לבין כפייה משפטית (ברור שבמשטרים דמוקרטיים עסקינן)... מכאן נתחיל את הדיון הבא:
מעט היסטוריה: החוק המנדטורי "פקודת בריאות העם" הפך לחוק בר-תוקף משפטי בספר החוקים של מדינת ישראל עד לרגעים אלה ממש! זהו חוק מפורט מאין כמוהו כולל תיקונים ועידכונים שהוספו לו מאז ועד לימי קורונה אלה. שם בסעיף 19 חוקק:

     הרכבת נסיובי מגן [חיסונים בלשון 1940]: בכל עיר או כפר או אזור שמחלה מידבקת קיבלה בהם או עלולה לקבל בהם צורה אפידמית או אשר קיימת סמוך להם מחלה מידבקת שלדעת המנהל יש בה סכנה לבריאות הציבור של העיר, הכפר או האזור הנ"ל, רשאי המנהל או הרופא הממשלתי לנקוט באותם אמצעים שיראה צורך בהם כדי להגן על גרי המקומות האלה מהידבקות, ולתכלית זו רשאי הוא, בין שאר הדברים, להטיל עח גרי העיר, הכפר או האזור הנ"ל חובת הרכבת-מגן [חיסון בלשון ימינו] או הרכבה אחרת שלדעתו יהא צורך בהן כדי לצמצם את התפשטות ההדבקה. המסרב ביודעין עפ"י סעיף זה להרכבת-מגן או להרכבה אחרת נגד אבעבועות, חולירע או דבר [מגפות מוכרות דאז... וקורונה בימינו], יאשם בעבירה ויהא צפוי לקנס שלא יעלה על חמש לירות [זה ב-1940...] או למאסר לא יותר מחודש ימים".

מאז ועד ימי הקורונה הופעל סעיף זה במציאות כמה פעמים: בעת התפרצות אבעבועות שחורות בירושלים בשנת 1949; ב-1952 במגפת טיפוס המעיים:  אז פורסמה ובוצעה ללא עוררין הוראה ברורה מטעם ד"ר חיים שיבא, המנהל הכללי של משרד הבריאות שבסופה: "כל המסרב לקבל זריקות חיסון נגד טיפוס המעיים כנ"ל, יאשם בעבירה לפי סעיף 19 לפקודת בריאות העם 1940 -- וייענש כחוק" (10.4.52); במהלך התפרצות החצבת ב-1994, כשילדים מתו מחצבת בדרום הארץ; במהלך התפרצות חצבת ביישוב חריש ב-2018 ואף באישורו המלא של היועמ"ש הנוכחי עמיחי מנדלבליט... כיום בימי מגפת הקורונה, גלים 4-1 המדינה אינה מפעילה סעיף זה (המאפשר לה להרחיק מבתי הספר תלמידים שלא חוסנו ולהעביר מידע על מי שלא קיבל חיסון למוסדות חינוך ולרשויות מקומיות... כי... אותו יועמ"ש מבהיר כי צעדים אלה מצריכים חקיקה נוספת בהקשר הנוכחי, משום מה?

בפברואר 2021 קבוצת משפטנים בולטים מהאוניברסיטה העברית חיברה מסמך מפורט כדלקמן: לטענתם, סעיף 19 דנן מסמיך גם היום את רשויות הבריאות במדינת ישראל לחייב את תושבי המדינה להתחסן! זאת אף שבינתיים נחקקו חוקי יסוד כדוגמת "חוק כבוד האדם וחירותו" (1992) וכן "חוק זכויות החולה" (1996) האוסרים מתן טיפול רפואי בכפייה! ולהלן נימוקיהם:
(א) אין סתירה בין סעיף 19דנן ובין חוק זכויות החולה.האחרון עוסק בטיפול הניתן לחולה פרטי, המותאם לחוליו ולמצבו, בעוד פקודת בריאות העם, בפרט בפרקים העוסקים במגפות, נועדה לספק לרשויות כלים להתמודד עם נסיבות בריאות מערכתיות, המשפיעות על הציבור כולו בעת ובעונה אחת.
(ב) הם גם דוחים את הטענה שהפקודה מ-1940 היא ארכאית מכדי להשתמש בה: "הפקודה היא אמנם דבר חקיקה ותיק, אך עובדה זו אינה גורעת מהרלוונטיות שלה ואינ הופכת אותה 'ארכאית'. גם מגפות הן תופעה ותיקה (ויש שסברו 'ארכאית' עד פרוץ מגפת הקורונה... [ולפניה בעשור מגפת הסארס ואחרות], אולם עקרונות התפשטותן לא השתנו עם השנים. במובן הזה קרוב לוודאי שדווקא מנסחי הפקודה שחיו בתקופה שבה מגפות גדולות וההרס שזרעו היו עדיין זיכרון טרי, הכירו את הכלים הדרושים להתמודד עם מגפה טוב יותר מאשר המחוקקים העכשוויים"!
(ג) בנוסף, בניגוד למצב בחסוני השגרה, בחיסון נגד מגפה משתוללת [וגם חדשה ולא מוכרת], מי שמסרב להתחסן אינו מסכן רק את עצמו אלא פוגע בחברה כולה. זאת בגלל האופי הייחודי של התפשטות הקורונה, והעדויות לכך שהתפשטותה מושפעת מאוד מאירועים שבהם אדם אחד בודד, "מפיץ-על", מדביק אנשים רבים. מציאות כזאת על כול נזקיה החברתיים, הכלכליים, הפיזיים (מתופעות לוואי ארוכות טווח ועד למוות) והנפשיים, תמשיך להתקיים כל עוד לא תושג חסינות עדר באמצעות חיסונים
(ד) אמנם, חובתה של המדינה להתחשב בהכרעות המצפוניות והערכיות של האזרחים. אולם יש טענה שחלק ממתנגדי החיסונים אינם פועלים באופן רציונלי או השתכנעו מתעמולה כוזבת ועם זאת עדיין יש אנשים שעצם ההתחסנות מנוגדת לצו מצפונם ולערכי העומק שלהם. אבל המחברים מטילים ספק בכך שזו תופעה נפוצה וכמו כן ניתן להקיש מתחומים אחרים כמו סרבנות מצפון צבאית למשל... ברם-אולם, שם הסרבן נדרש לשלם את מחיר סרבנותו... ולכן "מי שמבקש לסרב להתחסן ולחסות תחת ההגנה של חופש המצפון, אבל לא מוכן לשלם את המחיר... של למשל הסתפקות במשלוחי מזון לביתו ולא לשבת במסעדה, אינו באמת מחוייב מצפונית לעניין"!
     והם מסכמים: נראה שהפעלת העיצומים במלואם כפי שמאפשר סעיף 19 על סרבני חיסון אינה עומדת על הפרק, והשאלה היא רק אם אפשר להטיל הגבלות על מי שלא התחסנו ולטעמם, במקרים רבים אפשר לקבוע שהגבלות כאלו הן חוקיות גם על פי הפקודה הקיימת, ואין צורך בחקיקה חדשה לשם כך כפי טענת מנדלבליט...

במאמר ארוך ומפורט של הרב פרופ' נריה גוטל תחת הכותרת "האם רשאית מדינה לכפות סרבן-חיסון ולחסנו בעל כורחו, לשמירת בריאותו ולשמירת בריאות האוכלוסייה כולה", באתר המרכז לתורה ומדינה, מנותחת הסוגיה לעומק לפי ההלכה מאז ועד ימינו ובשורה התחתונה "עולה מכלל הדברים כי ככל שמדובר בהתמודדות מול מגפה באמצעות חיסון מוכח, קיים בסיס תורני מוצק לחייב את ההתחסנות ואף לכפות אותה!!!"... והנה, שם מופיעה ההבדלה בין כפייה פיזית אלימה לבין כפייה משפטית רכה וההנחייה המעשית היא "כי גם אם ניתן היה -- הלכתית-עקרונית -- לכפות ההתחסנות, הרי שהלכתית-מעשית נכון ליישם 'כפייה' שעיקרה תיעדוף המתחסן על פני מי שאינו מתחסן"...

הנה כי כן: מותר וצריך שדמוקרטיה תתגונן... מותר וצריך שמדינה תשתמש בכפייה משפטית רכה והכלים לכך קיימים... ולא לוקחים בכוח אדם ומזריקים לו בכוח חיסון... אבל כן מותר וצריך לגרום לו לחיות בבועתו ולשלם מחיר כמו כל סרבן מצפון מצוי... ואידך זיל וגמור


יום חמישי, 26 באוגוסט 2021

הייטק>שמייטק> לופטק?

                           מה יכול לקרות כאשר כלי הופך מאמצעי כדי-  לתכלית לשמה ? 

היה מי שאמר שמהותו של בן האדם (בן האנוש; בן התמותה; בן ה"יונה"; ילוד האישה, מין ההומו-סאפיינס -- כול התשובות נכונות וגם אחרות...) מוגדרת כיצור חי שמבלה את ימיו הקצובים בתנועה חותרת למטרה נכספת שאותה לא ישיג לעולם... להלכה ולמעשה השביל והכיוון הם, הם החשובים! "מטרה נכספת" מהי? עולם טוב יותר! ברם-אולם, טווח ההגדרות של אותה מטרה נכספת הוא עצום, החל מהקוטב הכי גרוע ועד להכי טוב, מהאנוכיות האכזרית הבוטה ועד לאלטרואיזם מוטרף... וכך הלאה והלאה. בכל מקרה, כדי לשרוד ולדבוק בדרך אל- ההומו-סאפיינס מפתח כלים, אמצעים, עזרים = טכנולוגיה, מכונות, תותבות וכדומה -- כול אלה הם בעלי חשיבות משנית כי הם רק כלי-עבודה חשובים ככל שיהיו, אבל אינם המטרה או התכלית אלא משרתי הדרך אל המטרה והתכלית... וכעת לשלב הבא:

היו מי שהגדירו את היהודי (מקרה פרטי של הומו-סאפיינס) כמי שעיקר עיסוקו ועולמו הוא הלופטגשפטן = עסקי אוויר, רוצה לומר, מי שעוסק בתיווך, ניצול, גזירת קופונים וחיים על חשבון האחרים שמייצרים ואצים רצים בדרך אל המטרה הנכספת, זו שמעניינת את היהודי כשלג דאשתקד... נכון שהוא לא בחר בעיסוק זה ונכון שהגדרת המטרה הנכספת שלו שונה משל אחרים אבל התדמית נצרבה ויהי מה... והנה אחרי אלפיים שנות לופטגשפטן היהודי חזר אל עצמו והקים מדינה וחברה שמייצרת בדרך... אל המטרה הנכספת... וכעת לשלב הבא:

אט, אט הופכת המדינה והחברה היהודית-ישראלית לסטרט-אפ ניישיון, אומת ההייטק, קטר המשק ומספרו 8200, ובקיצור אומה שמתווכת וגוזרת קופונים כי היא מפתחת כלים וכלים לכלים וכלים להגנת כלים, אפליקציות להורדה, אפליקציות לניהול וארגון של כל דבר כולל מסנדוויצים ועד מכוניות ומגרות נעליים, בינה מלאכותית תלת ממדית ואינטר גלקטית ומה לא... ובינתיים היהודי מסתובב סחור סחור בדרך אל ופשוט שוכח את החתירה למטרה הנכספת כי פיתוח הכלי הוא הוא כעת המטרה הנכספת! וכך גם אצל האחרים ואז הכי חשוב זה האקזיט, היציאה בכיכר אל סיבוב נוסף אבל אין כבר צורך להגיע לאן שהוא, ומילים אחרות: היהודי חזר לעסוק בלופטגשפטן דהיינו בלופטק...

ומן המפורסמות היא שלכלים אין רגשות, אין ערכים ואין מוסר כי הם לא בני אדם אבל הם כעת העיקר וכך הכלי הפך לתכלית והאדם הפך לכלי ומזה, צופים יקרים, הסיקו בעצמכם את מה שעומד לקרות בדרכים שסובבות את הכיכרות... וכבר קורה! שהרי הקפיטליזם הוא הכיכר ועליה כתובת האש: נא לעסוק בקנייה ומכירה, לא חשוב של מה כי העיקר זה לגזור קופונים בדרך אל הכלי הבא...
     מי שרוצה להרחיב ולהעמיק מופנה לקריאת כתביו של הפילוסוף הצרפתי שנפטר לא מזמן, ברנרד סטיגלר אשר לצערי לא תורגמו עד כה לעברית... אז אפשר לקרוא בצרפתית ובאנגלית (אגב, השפה היא כלי ולא מטרה ונשארה צנועה ומשרתת...).




יום שבת, 14 באוגוסט 2021

טהא חוסין ובן-גוריון -- אבוי לנו

                                "מטרת השלטון -- הגשמת הצדק":ציטוט מ... (1959)...

הקטע הבא לקוח מכתביו של אחד מענקי הרוח האנושית של המאה העשרים: בן-תמותה מצרי עיוור (כמעט מלידה). הוספתי בתוכו בסוגריים מרובעים פרשנות אקטואלית משלי... והיתר ישלים האזרח הקורא במו שכלו:

     " כאשר השתלטו גורמים זרים [טיפשים] על השלטון במצרים [במדינת היהודים], הם ביססו את שלטונם על אינטרסים בלי לשים לב לצדק, להגינות ולשוויון אשר ציווה עלינו אלוהים [כל אלוהים שהוא שיצרו בני-האדם], ובלי לחוש בהשגחה המרתיעה שאלוהים מפעיל על בני-האדם תדיר. שכן אלוהים עוקב אחרי מעשיהם הגלויים ואחרי כוונותיהם הנסתרות, הןא הודיע לבני-האדם שהוא עתיד לדרוש מהם דין-וחשבון על מעשיהם הגופניים ועל רחשי לבם הצפונים. הם העלימו עין מכל זה וביססו את שלטונם על אינטרסים רגעיים בלבד, ובייחוד על האינטרסים הרגעיים של עצמם ושל עוזריהם והמקורבים אליהם. הם לא שמו לב להמון העם [האזרחים הקטנים, הבוחרים, משלמי המיסים לשם תחזוקת משרתי הציבור...] ולא חשבו על כך שלעם יש זכויות שהשלטון חייב לכבדן, ושעל העם מוטלות חובות שהשלטון חייב לעודד אותו למלאן. הם ראו בעם רק אמצעי לסיפוק שאיפותיהם, מכשיר להשגת מטרותיהם.   הבסיס הדתי [האנושי] של כל שלטון הוגן הוא העיקרון, שהאומה היא המטרה והשלטון הוא האמצעי; והמטרה הנעלה ביותר היא שהאומה והשלטון ישתפו פעולה כדי לעשות את רצונו של הבורא [שהומצא על ידי העם בלי פרשנויות-יתר], כלומר להגשים את הצדק ולמחות עושק כל אימת שיימצא. על השליטים והנשלטים גם יחד להרגיש, שהם לא נבראו לריק ולא נעזבו לנפשם, לא ירשו את האדמה כדי להשחיתה ולשפוך עליה דמים, לשעבד זה את זה ולנצל זה את פרי עמלו של זה -- אלא הם נבראו כדי לעשות את הישר והטוב, כדי שיוכלו לראות את פני בוראם בבוא היום, כפי שהם חייבים: מאמינים נקיי-כפיים וברי-לבב, נקיים מכל החטאים והפשעים שהם נחשפים להם בפיתויים שונים, נקיים מהעדפת אינטרסים רגעיים בני-חלוף על אינטרסים נצחיים ועל הברכה הצפויה להם בעולם הבא" :

     מתוך: טהא חוסין והתחדשותה של מצרים: מבחר קטעים מכתביו, בחר, ערך, תרגם והקדים מבוא עמנואל קופלביץ, הוצ' מוסד ביאליק, ירושלים, 2001, עמ' 181; (טהא חוסין, 1973-1899).
     מתוך: מגילת העצמאות: "... מדינת ישראל... ; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החרות, הצדק והשלום... ; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; ...", 1948.

                                                          שניהם רצו מאוד! ומהן התוצאות?
     

יום שבת, 7 באוגוסט 2021

על השיח הציבורי: צרחות כדגם חינוכי

                      חנוך לנער על פי דרכו=השיח הציבורי... והתוצאה... לעתיד? 

על הטריבונה של האיצטדיון יושבים נקבות וזכרים, ילדות וילדים, נערות ונערים, בני נוער לפני כניסתם לעולם המבוגרים האחראיים!? בני כול המינים (להט"בים), הצבעים, הלאומים והדתות... הם מקשיבים ומתבוננים (ומתחנכים על פי המודל של השוליה: שומע ורואה ועושה כמו המורה) בריכוז עצום, אפרכסות ואישונים ממוקדים בזירה, שם למטה בחול שהוא לא חול אלא אולמות הכנסת, בתי המשפט, אולמות הכנסים, מסכי הטלוויזיה, צגי המחשבים, כיכרות הערים והכפרים, הרשתות החברתיות והמלבנים המרצדים בכיסי עכוזים אחוריים. בטריבונה עצמה שורר שקט מוחלט וכולם מחזיקים ידיים זה לזה, אין במבטים שנאה, יש רק ציפייה לאהבה, אחווה ושיוויון ובעיקר ל"והצנע לכת" ול-"ואהבתה לרעך כמוך"... למתבונן מהצד או מלמעלה, לחייזר ולאל, לטבע ולמדע -- נראה כאילו תמימות של דבש נוזלת מראשם, טוהר בתולי בל יגונה... עדיין...

                                                  ברם-אולם, מה הם שומעים, רואים וחשים???

אסופה ענקית ועלובה של פוליטיקאים, מנהיגים בגרוש, עסקנים, נבחרי ציבור, מאכערים, לוביסטים, עורכי דין, יועצים מטעם לכל טעם, יח"צנים, מוכרי לוקשן, מומחים מטעם עצמם ולרגע ועוד ועוד מקבלי משכורות על חשבון משלמי המיסים הקטנים השבויים בידי הון-שלטון לצורותיו... וגם המון ידוענים, משפיענים ומפורסמים וטפילים מטעם עצמם! בקיצור ערמה ענקית שמתגוששת ורועשת ופולטת פסטיבל של צרחות, קללות, ביזוי והשפלה, הכפשות, שקרים ועלילות שווא... והצורה? אין דיון, אין שיחה, משסעים זה את זה, צווחים ומצווחים... אי-אפשר להבין דבר, אין שום משמעות לידע, אידאולוגיה מוסר או ערכים, יש רק "כולם נגד כולם" ולא חשוב למה ועל מה... אין סליחה או בבקשה או הקשבה רחמנא ליצלן... בקוליסאום ברומא שררו יותר שקט, משמעת וסדר!

                                        אז מה הצעירים שעל הטריבונה צריכים ללמוד מהזירה הזאת?

להיות כמוהם! וכך לחנך את צאצאיהם וכך הלאה!... או לקום ולסלקם!... או לברוח למקום אחר?

                                             בכל מקרה העתיד הרחוק ברור... אלא אם?