תגובה למאמר דעה של האזרחית קרני אלדד "אבל מורכב" מיום 04.11.2020 במדור "דעות היום" בעיתון-חינמון "ישראל היום"... בו נתקלתי באופן מקרי לחלוטין!
אזרחית יקרה
מאמר הדעה שלך עורר בי תחושת עצב וכאב של כישלון, שלי, שלנו, של הבוחרים והנבחרים, כחברה ישראלית תחת משטר דמוקרטי... גילוי נאות: אני אדם זקן שראה דבר מה בחייו ומזה זמן רב אינו משתייך לאף מפלגה או זרם פוליטי, אלא לחבורה של אנשים המכנים את עצמם "המחפשים-מה מחפשים? -- את השפיות"... כי הפוליטיקה הערכית, האידאולוגית והמוסרית (על מכלול גווניה) הלכה לעולמה במדינת היהודים ובשטחים הירוקים, הכחולים ומרובי הצבעים משוטטים שבטים וחבורות משוסעות עד כדי שנאות תהומיות.
גברתי, פתחת את מאמרך בציטוט מ"סקר בגלי צה"ל" על יום הזיכרון לראש הממשלה יצחק רבין... לאחר מכן כתבת משפט עקום ומצמרר כדלקמן: "אין לי כוח לכתוב שאני לא שמחה שרבין נרצח ושאני מגנה אלימות. זה ברור. מספיק. בואו נדבר על הרגש המבוקש: א ב ל." (אליו עוד אחזור). בהמשך הפלגת אל מחוזות דיני האבלות והשיקום ממנה על תקן פסיכולוגית מיומנת ואז הפלגת במסכת של טרוניות קשות מוכרות משכבר הימים, על מה שעולל רבין=שמאל לאלדד=ימין. אין לי מושג ירוק האם מדובר באי-הבנה, אי-תובנה, אי-הפנמה, אי-ידיעה או התעלמות לשמה ולשם מטרה... ואת אותו הדבר בדיוק אני אומר לשמאל שהוא תמונת ראי שלך. הרשי לי להבהיר את דברי, כך שה"סקר של גלי צה"ל" ימצא את מקומו בפח הרעמוק של שטויות כאילו מדעיות, תופעה מגפתית בימינו עד כדי מיאוס.
את צודקת בהחלט וטועה בהחלט בעת ובעונה אחת: יום הזיכרון ליצחק רבין לא יכול להיות יום אבל כי יצחק רבין האיש אינו חשוב כלל וכלל פרט למשפחתו ואוהביו ואלה אינם מן העניין (אילו הנרצח היה חס וחלילה איש ימין או מרכז או חייזר הייתי אומר את אותו הדבר בדיוק)... כי... זהו יום זיכרון לראש ממשלה נבחר בבחירות דמוקרטיות שנרצח רצח פוליטי למהדרין (נא לעיין בספרי מדע המדינה הכי ימניים ושמרניים שתבחרי... אשמח לשלוח לך מקורות), נרצח בגלל הדרך שהוביל ואין שום חשיבות אם הוא משמאל או מימין, מבויבריק או כתריאליבקה! (המצב היחיד שבו ניתן בספק להצדיק רצח מסוג זה הוא מצב שבו בית משפט קבע שמעל דרכו של האיש מתנוסס דגל שחור... והמבין יבין).
בהנחה שאני ואת חתומים על האמנה הדמוקרטית האומרת שהסכמנו על כ ל ל י מ ש ח ק ולא על דעות ואידאולוגיה, וזה בסדר -- כאן הייתה ההפרה הכי בוטה של כללי המשחק ולשם כך צריך את יום הזיכרון -- לא לצרכי אבל-הבל ורעות רוח אלא לצרכי חינוך, חינוך, ועוד הפעם חינוך, כדי שזה לא יקרה שנית, לא מימין ולא משמאל ולא מצד אל זה או אחר... ולכן, אזרחית יקרה, את כן צריכה כוח ולא מספיק בהודעה רפה על אי-שמחה ועל גינוי אלימות כאילו היה מדובר ברמיסת ג'וק... על זה אומרים "מויחל טויבס"... הבריחה שלך לכיוון של דיני אבלות ומעטפת שמאלץ וטרוניות ובכיינות אינו רלבנטי ליום הזה. אני מצטער על כך שגם השמאל לוקה באותו סוג של בריחה אך לכיוון ההפוך... שני הצדדים טועים... שניכם חייבים להתאחד בכול הכוחות ובעקשנות וכפייתיות אינסופית כדי לשמור על ההסכמה הדמוקרטית. לצערי נוח לך לדבר על אבל במקום על מניעה ואותו דבר נכון לגבי השמאל... לא גופו של האיש מצוי על הכוונת אלא גופה של הדמוקרטיה.
מקווה שספר האזרחות הכי ימני שאני מכיר (ואני מכיר את כולם כמורה לאזרחות לשעבר...) מוכר גם לך... אנא חזרי לעיין בו... זו המלצתי לרוב חברי הכנסת והממשלות בשני העשורים האחרונים... ואחרון אחרון חביב: ההשוואה לרצח רחבעם זאבי היא לא רק נואלת אלא גם לא מטיבה עם הטיעונים שלך, הוא נרצח על ידי אויב ולא על ידי אוהב!...... ומכאן שאיני מסכים ומקבל את תשישות הנפש שלך -- לא למדנו, לא עשינו חשבון נפש, אנו כן דמוקרטיה חולה ולא בגלל דעותיו של הנרצח או דעותייך שלך -- אלא בגלל אי-ההפנמה שלך לגבי מהות יום הזיכרון לרצח ראש ממשלה נבחר, יהיה שמו אשר יהיה!
