על ''אי-ציות חברתי" של הנרי דויד ת'ורו... הנחיות מאז להיום!
לפני ימים אחדים בודדים וחשובים הזכיר לי, או יותר נכון הפנה את תשומת ליבי, חבר טוב ואזרח ותיק בזכות עצמו, טקסט נשכח שלעניות דעתנו המשותפת מתכונן ומוכן לחזור למרכז הבמה הציבורית בימים אלה ממש ממשי מאוד: תחילת 2023, קרוב לחמישים שנה אחרי מלחמת יום הדין שבאה בעקבות, או יותר נכון כתוצאה מ-: המצב ה'פוסטי' של מלחמת ששת הימים, מלחמה שבעטיה השתנה כיוון זרימת הפיפי בגופם של הנהגות מדינת היהודים מאז ועד היום (משמאל, מימין, מהמרכז ומכל דיכפין שהוא) -- במקום לזרום מהכליות למטה בכיוון ניוטוני הוא, השתן, החל זורם מהכליות למעלה אל המוח כנגד כוח הכבידה וההיגיון, ובימים אלה הוא הפך את העמקים שבין קפלי המוחות לביצה מסריחה במיוחד...
מדובר בנאום-מאמר בעל הכותרת "אי-ציות אזרחי" ששמו הראשון היה "התנגדות לממשלה אזרחית" (התנגדות מטעמי מצפון; מרי אזרחי; אי-ציות לפקודה שדגל שחור מתנוסס מעליה... ועוד) שפורסם בארה"ב הצעירה ב-1849 כתגובה למלחמה מטופשת ועוד כמה וכמה סוגיות, על ידי אדם מופלא בשם הנרי דויד ת'ורו (Thoreau, 1817-1862), שהקדים את מהטמה גנדי ומרטין לותר קינג ודומיהם...
הוא יצא כנגד שלושת החטאים הקדמונים המרכזיים של מדינתו הצעירה שהייתה אז כבת 75 בדומה למדינת היהודים שלנו: אימפריאליזם כוחני, מלחמת מקסיקו-ארה"ב (1848-1846) ואצלנו היום, כיבוש מתמשך ושליטה על עם אחר; עבדות וגזענות של שחורים, ואצלנו גזענות רב-תחומית החל מערבים וכלה במזרחים, נשים ולהט"ב; קפיטליזם חזירי ודורסני, ואצלנו המעבר מסוציאל דמוקרטיה ליברלית וחמלתית לנאו-ליברליזם עם אחת מדרגות האי-שוויון הבכירות במערב! -- מכאן שמדובר בממשל מושחת שחובת האזרחים להתנגד לו על ידי אי-ציות ומרי אזרחי בלתי אלים בצורות הבאות: הפגנות ומחאות לצורותיהן ללא אלימות!סירוב לשלם מיסים, שביתות, חרמות, השתמטות מגיוסים ואפילו הפרות של הסדר הציבורי עד דרגת מוגדרת כך שגם לחסימת דרכים יש זמן קצוב וצורה לא אלימה -- רק כך מממש האדם האזרח הפרטי את מחויבותו לדמוקרטיה מהותית שמעבר לפרוצדורות של יחסי רוב-מיעוט. אי לכך, כשנוצרת סתירה בין הממד המהותי-ערכי של הדמוקרטיה כאורח חיים לבין הממד הפרוצדורלי-טכני של הדמוקרטיה כשיטה לקבלת החלטות ללא אלימות, על האזרח הדמוקרטי להעדיף את המהות על הפרוצדורה ולשבור את כללי המשחק תוך נכונות לשלם על כך מחיר!... להלן שלוש דוגמאות מתוך שלל אחרות מאותו מאמר קצר בעל ערך כמעט על-היסטורי:
"הטוב בממשלים הוא הממעיט למשול" -- ואני מפרש: בתנאי שהנבחרים הם צנועים ומבדילים בין חוק ורף פלילי לבין נורמה ומצפון שמחייבים יותר מחוק פרוצדורלי...
"האם חייב האזרח לרגע, או במידה הקטנה ביותר, להכניע את מצפונו לטובת המחוקק? מדוע אם כן יש לכל אדם מצפון? אני חושב שעלינו להיות בני אדם תחילה, ונתינים אחר כך. אין זה רצוי לטפח כבוד כלפי החוק [הפרוצדורלי בלשונו] אלא כלפי הצדק. [...] יש אמת במה שאומרים שלתאגיד [ממשלה ודומים לה, בלשונו] אין מצפון; אבל תאגיד של אנשים מצפוניים הוא תאגיד עם מצפון. החוק מעולם לא עשה את בני האדם צודקים יותר אפילו כמלוא הנימה [החוק לא עוסק בעשיית צדק אלא בפרוצדורה ודרכי ניצולה]; ודרך הכבוד אל החוק, אפילו שוחרי הטוב נעשים בכל יום לסוכני העוול" -- כאן הוא מביא דןגמה של התרחשות שאצלנו לפני שנים רבות באירוע דומה פסקו שופטי ישראל הצעירה שלפקודה שמעליה מתנוסס דגל שחור חייבים לא לציית!
"אם אלף אנשים לא ישלמו את חשבונות המס שלהם השנה, יהיה זה צעד פחות אלים או עקוב מדם מאשר לשלם להם, ולאפשר להם לבצע מעשי אלימות ולשפוך דם נקיים..." ואידך זיל וגמור...
מקור: הנרי דויד ת'ורו. אי-ציות אזרחי, תרגום מאנגלית דפנה לוי, עריכה מדעית והקדמה פרופ' אייל נווה, הוצ' רסלינג, תל-אביב, 2005; בספרון מצורפים עוד שלוש מסות קצרות באותו העניין.
