על המאפשרים ל"שיגעון בשניים" להרוס מדינה-חברה

                                               פואמה על העומדים מן הצד

הרקע וההשראה לכתיבת האמירה השירית שבכותרת: 

בשלושת העשורים האחרונים נצפתה במדינת היהודים תופעה יוצאת דופן, נדירה, ראשונית, מקורית ורדיקלית עד כדי כמעט חוסר תקדימיות: הופעה של זוג בעמדת הנהגה בכירה, הנהגה כמעט כרונית, הלוקה בתסמונת נפשית הקרויה "שיגעון בשניים"!-- מהי אותה תסמונת?

שיגעון בשניים (Folie a Deux; Shared Psychosis) הוא שם של מחלת נפש/הפרעת אישיות שנצפתה, אובחנה והוכרה בשנות השבעים של המאה ה-19 בצרפת. מדובר בפסיכוזה משותפת לשניים [או יותר: שלושה ומעלה, משפחה שלמה, חמולה, שבט, אומה...], שני זרים אך לרוב קרובים כמו שתי אחיות, אם ובנה, זוג הורים וכדומה. הם חולקים אותם סימפטומים פסיכוטיים: לרוב דלוזיות (אמונה קיצונית עיוורת ברעיונות ומצבים חסרי בסיס); הלוצינציות (משוכנעות עצמית מוחלטת שמשהו מאיים קיים מולם כשבפועל אין שום עדות מציאותית לכך); והתנהגויות ביזאריות בהתאם לכך. במרבית המקרים התכנים הם פרנואידיים במובן של התנכלות ורדיפה מצד כולם אחרי הלוקים בתסמונת. לרוב מתקיימת בצמד-חמד הזה אסימטריה תפקודית כאשר האחד הוא דומיננטי ומוביל והשני פסיבי ונגרר. מדובר במחלת נפש אמיתית קשה מאוד לטיפול (נפשי ותרופתי) וכמעט חשוכת מרפא. ישאל הקורא: אם זה ידוע ומוכר מעל מאתיים שנה, אז מה כל כך יוצא דופן במקרה שלנו במדינת היהודים דהיום???

ובכן ההבדל הוא מהותי! זו הפעם הראשונה בהיסטוריה של הפסיכיאטריה, מדובר בזוג נורמלי-נורמטיבי לכאורה שבחר מרצונו החופשי, בכוונת מכוון ומתוך רצון מוכוון להשיג מטרות אישיות שקשורות בצבירת כוח ושליטה -- ללקות במחלה! ובמילים אחרות, מדובר בתרגיל הונאה מבריק שהרי אדם חולה זקוק לחמלה וטיפול ואמפתיה ... וכדומה, ואזי הוא חסין מביקורת וכדומה... אבל לא לשם כך התכנסנו כאן!!! -- אלא לשם דיון על העומדים מן הצד, אלה שיכולים למנוע ולטפל בזוג המופרע ולא עושים זאת משלל סיבות כמו פחד, שיתוק מוחין, שמירת עכוזים מפני שרפה ועוד כהנה וכהנה... במצב זה למושגי יסוד כמו מוסר, יושרה , צדק, אחריות, עמידה לדין ועוד -- אובדת החשיבות והם הופכים לחוכא ואיטלולא, וכל שקר הופך לאמת משרתת...

מיהם העומדים מן הצד? שמות נרדפים: מאפשרים, מתעלמים, רואים-שותקים, בעלי עפעפיים צנוחות, עדים עיוורים-אילמים-חירשים בנוסח שלושת הקופים, היושבים על הגדר או הטריבונה, העומדים מנגד ועד המוכרים נשמתם לשטן -- הם הם האשמים העיקריים! כי לעולם אין אנו מצפים ממקרבן או מקורבן לשלוט באירוע, שהרי האחד נועד לכך וחותר לכך שהרי זו מהותו ובחירתו והשני אינו יכול להתנגד כי הוא רק מושא למצב, ומכאן שרק לעומדים מן הצד יש את היכולת באמת להשפיע מרצון חופשי וללא מורא!? על כך נכתבה האמירה השירית דנן:

      פואמה על העומדים מן הצד

פעם אי שם בעבר הרחוק כאשר נחשפו בני האדם

ל"שיגעון בשניים" או לכל מעשה נבלה להד"ם...

הם נהגו להתבונן ולהקשיב ולנוכח התמונה גם לתהות:

הרוצח שוחט הנרצח באור החמה,

האנס חודר את הנאנסת על מצע,

העוקד מניח על מזבח את הנעקד,

המטורף חונק את הילדה,

החזק מגרש את החלש:

הגר, היתום, הזקן והאלמנה

אל תהומות הנשייה...והכובש?

מאבד צלם אלוהים ולוקה... ב"שיגעון בשניים"!

ומנהל את הנכבש עם חרב לנצח...

והנה על הטריבונה בזירת הכנסת

"העומדים מן הצד" צופים באימה

ידיים בכיסים ולא עושים דבר,

עוסקים בקש וגבבא...

        והשאלה המתבקשת:

איפה אתם עכשיו? איפה הייתם אז?

הרי צפיתם, ידעתם, שמעתם וחשתם, 

איך צנחו העיניים, איך נאטמו האוזניים,

איך לא חשתם לעזרה, למה התנכרתם 

למה התנתקתם, ממה פחדתם? -- אתם!

ורק אתם נושאים באחריות, באשמה ובבושה!

הרי קומץ מכם היה מספיק כדי להזיז לצד

את ה"משוגעים בשניים ובשבט"

של שפנים ומלכחי פינכה, ערלי לב

אטומי רגש והוזי משיח זוועה... וזה!

ללא הפגנות, דמים, יזע ודמעות,

הוי, כמה כאב יכולתם לחסוך

מעם שחוק שנעקד על מזבח השקר

בידי צמד שלקה בשיגעון בשניים!!!

אתם העומדים מן הצד...

                          ואידך זיל וגמור...

על אגדת שתי העגלות ושני החזונות

                    גנרל לשעבר על העגלה היהודית האמיתית -- לעניות דעתו הקובעת!

במאמר עיתונאי מקצועי ומשמים מצאנו את הקטע הבא:

"תא"ל במיל' אפי איתם, לשעבר שר התשתיות ויו"ר המפד"ל הוא אחד מששת חברי ועדת תקציב הביטחון, שדיוניה טרם החלו, וצריכה לקבוע את גודלו הקבוע בשנים הבאות [...] היה מעניין לשמוע לפני שבוע את איתם פורט את משנתו בנוגע לסוגיה האסטרטגית החשובה מכל: מהו הרעיון המלכד של ישראל, ועל מה היא שולחת את חייליה למות למענה בקרב. 'התרבות המערבית השתלטה עלינו ומחקה את זהותנו ללא היכר [...] לא יכול להיות רעיון של מדינה יהודית וציונית בלי אמונה באלוהים. מי זה היהודי הליברלי, מהם התכנים והזהות שלו? איך אפשר לנצח את הרעיון של החמאס אם אין לך רעיון נגדי? לבסוף טען כי החינוך הממלכתי [החילוני-ציוני-ליברלי לפי הגדרתו] נחות ביחס לחינוך הדתי: מהו החינוך הממלכתי, מה כן יש בו, פרט לכך שהוא לא דתי?".

כותרת המאמר של מירב ארלוזורוב [דה מרקר, 5.7.24, עמ' 8] היה: "אפי איתם, החינוך הממלכתי נחות מהחינוך הדתי? הנתונים דווקא מלמדים ההפך!" -- מה עוד ש"נזכיר, החמ"ד [חינוך ממלכתי דתי בניגוד לחינוך ממלכתי כללי] הוא זרם החינוך היקר בישראל. ההשקעה בתלמיד בחמ"ד גבוהה בכ-25% מההשקעה בתלמיד הממלכתי (וגדולה לאין ערוך מההשקעה בתלמיד הערבי), כלומר יחס העלות-תועלת של מערכת החינוך הדתית הוא ללא ספק מאכזב מאוד." [הנתונים המוכיחים מובאים במאמר בצורה מפורטת ומקורם במסמכים רשמיים של משרד החינוך ומבחני ה-או.אי.סי.די.].

אפרופו... נזכרתי באגדת שתי העגלות ושני החזונות:

האגדה מספרת על פגישה מופלאה

בין שני באל-עגאלעס, בעלי עגלה,

בדרכם ליריד למכירת סחורה,

שהרי עגלונים-סוחרים היו בעמם

וספרים הייתה מרכולתם.

הראשון קרא לעצמו החזון איש

בעוד השני נקרא איש החזון.

שני יהודים, שלוש עד שש דעות

והמחלוקת פרצה, סערו הרוחות:

טען הראשון: "עגלתי מלאה כל-טוב

ושלך ריקה, מלאה בקש וגבבה".

הביט השני בעגלתו ובעגלת חברו 

ותהה: "איזו יהירות וחטא גאווה...

מי שמך? הרי לא ראית ספריי".

לא הספיק לומר עוד מילה ובאה ההבהרה:

"עגלתי מלאה באל כל-יכול, בחומש,

משנה, גמרא, אגדה, מסורת ותהילה,

פיוט ותפילה, קידוש השם ועול מצוות תורה,

ואלה מלמדין לחכות למשיח וגאולה,

ועד אז... אלוהים גדול והרבי יציל!

ומה בעגלתך? גורנישט מיט גורנישט!" --

הסמיק מכעס השני ולחש בארסיות:

"לא שכחת... גלות, פרעות, דלות ועבדות

ואיפה היה האלוהים שלך אלפיים שנה?

מה הועילה הגמרא והתפילה והזעקה

בעוד האל והרבי שליחו מנמנמים בשכחה?"

ואז אמר בקול גדול מול פרצוף מבוהל:

"עגלתי מלאה ועמוסה לעייפה, אך 

לא דומה למרכולתך בשום צורה...

לי יש תנ"ך ופלמ"ח, רמב"ם ואפלטון,

שמואל הנגיד, שפינוזה ומנדלסון.

לי יש מדע, דעת, אמת ו'הצנע לכת',

לי יש תשוקה לחופש וחירות,

זכויות אזרח ו-"ואהבתה לרעך כמוך",

לי יש חמלה על האחר, הגר , היתום והאלמנה

והזקנה במסדרון... לי יש את ביאליק, עמיחי וקנז

וגם היסטוריה, פסיכולוגיה, צבא... ועוד,

ואני לא מחכה למשיח ולגאולה, אלא

מתמודד, פועל ומקריב למענה, ואצלי

חמשת המ"מים של רבינו זאב

                     ולכן (בזעם)

נבחרי ציבור וגנרלים שמקריבים צעירים

על מזבח האל, הרב וקידוש השם ויודעים

רק להבטיח רק חיים על החרב לשקר הנצח,

להעדיף פולחן מוות על פני פולחן חיים,

לחלק מדליות ומצבות במקום דגלי חירות -- 

רק אלה מסוגלים להנגיד יהדות לחמאס!

שלום וחירות ושום שכל יש לי,

וגם רגישות, יושרה ואמפטיה, ובעיקר:

דמוקרטיה ושוויון לעם ולא לשבטים בוזזים.

ובנוסף ציונות וחלוציות, אך ללא 

כיבוש ושליטה על אחר -- כיבוש משחית... אמר 

ליבוביץ ועל עגלתי... וצדק כנביא מתנ"ך!

- גנרל יקר, טול קורה מבין עיניך כי 

מדינת הלכה היא מולך וקץ הממלכה."

בראשון, פלצות אחזתו, קם והסתלק בעגלה העבשה.

          אז מה היה לנו כאן?

שתי עגלות מלאות ומתנגחות,

שני חזונות: אחד מאחורי חומות

והשני בשדה פתוח...

ואלוהים אחד שנרדם בשביעי לאוקטובר 2023!

והערה לסיומה של מעשייה: מי שמעדיף לימודי דת על פני אנגלית, מתמטיקה ותרבות כללית, מביא את עמו לחורבן בית נוסף והוא דומה לבר-גיורא ולא ליוחנן בן זכאי... והמבין יבין... ואידך זיל וגמור! חבל שגנרל לשעבר הוא כל כך בור וחשוך...

מהו חבר כנסת?

 ח"כ מהשורה מסביר מהו חבר כנסת לאזרחים שמשלמים את משכורתו, אזרחים מכל המינים והסוגים:

עיתונאי מן השורה פונה לח"כ בראיון מסודר: "מדוע אתם בוועדה לא פועלים לביטול הפגרה הקרובה? המדינה במלחמה" והתשובה: "זה עניין מאוד פורמלי" -- כתבה של נ.ג במוסף הארץ, 05.07.2024, עמ' 10... להלן התשובה המפורטת:

"חבר כנסת זה לא ג'וב או עבודה מהסוג הרגיל. זה תפקיד של שליחות ציבורית, ומי שממלא אותו -- אין לו פגרה גם לא בשבת, ואני אומר את זה כשומר שבת, ולא בחגים וגם לא במה שמוגדר 'פגרה' שזה עניין מאוד מאוד פורמלי של עבודת המליאה, האמן לי נ. זה התפקיד הכי פחות משמעותי בכנסת, כשקוראים לך בשתיים בלילה ללחוץ על הכפתור עם האצבע.  הדבר המשמעותי זה העבודה השוטפת וגם הקשר עם הציבור, ובעיקר העבודה מול הממשלה ובפיקוח שלה. הוועדות גם כביכול פורמלית עובדות כמו שקבעה הכנסת בזמן מלחמה. העבודה שפ נמשכת בסטנדרטים -- לא כמו בפגרות רגילות. אני מסכים לגמרי שאנחנו בזמן מלחמה וכולם צריכים להיות מרוכזים אך ורק בדבר הזה. אני חושב שזה מה שיקרה במה שמכונה 'פגרה'. [שאלה חוזרת על עצמה] "אני אומר שוב -- המשמעות אולי רלוונטית לכל מיני עובדי כנסת. הרבה פחות לחברי כנסת. בפעם הקודמת של הפגרה, שגם היא הייתה בזמן מלחמה, לפחות בוועדות שאני חבר בהן, כמו ועדת חוץ וביטחון, ועדת חוקה, אני חושב שהעבודה הייתה כמעט רציפה. לפחות שתיים-שלוש פגישות בשבוע. העבודה האמיתית היא... אני אתן לך דוגמה מהשבוע שעבר [כדי להמשיך להתחמק מתשובה הוא נכנס לדיון על נושא לא רלוונטי שלא נשאל עליו]" כאשר העיתונאי חוזר פעם אחרי פעם על השאלה, ממשיך האיש להתחמק מתשובה ישירה ופשוטה ומתיש את העיתונאי המסכן שמתייאש ומרים ידיים ואז אותו ח"כ מסכם "אני אומר שוב, במקום לבטל משהו שלא קיים, צריך להסדיר את מה שכן קיים" -- משפט פתגמי פחלוסופי מן המעל הסןקרטית ממש!

כאזרח קטן, גרגיר חול נשטף בים, תהיתי על האמירה של אותו נבחר ציבור (אגב, הגיע לכנסת רק בזכות החוק הנורווגי) ולהלן הניתוח שלי של התשובה המלבבת שלו תוך מעקב בקריאה צמודה של מילותיו:

להיות ח"כ 'זה לא ג'וב או עבודה מהסוג הרגיל' -- רוב חברי הכנסת, בכל הכנסות האחרונות, פרט לבודדים, מתייחסים לזה כאל ג'וב ואף אומרים זאת בקול רם ובפומבי! מדוע חושב האיש ש'עבודה מהסוג הרגיל' זה רמה נמוכה כל כך, הרי משכורתו ממומנת מעבודה מהסוג הרגיל של כל אזרחי מדינת ישראל והיא לבטח יותר חשובה מעבודתו של ח"כ לא ג'ובניק!?

'זה תפקיד של שליחות ציבורית' -- ואני חשבתי שמדובר בכל הציבור ובעיקר ברווחתו ובעיקר במלחמה ומה עניין פורמליזם לכאן? אז אם מדובר בזה שעבודת המליאה היא לא חשובה אז בואו ונבטל אותה ואז לא יאושרו חוקים ואנחנו האזרחים הקטנים נסבול פחות... מה זה 'עבודה שוטפת'? אין תשובה; 'עבודה מול הממשלה ובפיקוח שלה' -- חברי הכנסת של בהקואליציה מעולם לא עבדו מול הממשלה, הם מעולם לא מפקחים עליה ונכו שהם עובדים בפיקוח של הממשלה -- נראה לי שאותו ח"כ סוף סוף מסכים שהוא/הם חותמת גומי בלבד

אז מדובר בעניין פורמלי בלבד והוא חשוב ל'עובדי הכנסת האחרים' ובמילים אחרות המשרתים של חברי הכנסת שמגיע להם חופש, אבל משום מה הם מקבלים חופשות פי כמה וכמה ממני האזרח הקטן! וכי למה?

ואם הפגרה זה 'ישראבלוף' אז צריך לבטלה לא בגלל המלחמה אלא בגלל שאותו ח"כ מסביר שזה סתם חארטה... והמבין יבין...

וכעת לעניין הרחמים: אם מדובר בשליחות אז העובדה שאתה עובד בשבתות וחגים אינה רלוונטית כי גם רופאים רקציני צבא ומשטרה  ורבים אחרים עובדים בשבתות וחגים ועדיין אין להם 'פגרות' מפגרות ובוודאי שלא בזמן מלחמה.

אז אם אתה עובד בפגרה בוועדות הכנסת, וזה העיקר, היכן התוצאות כשמדובר בטיפול באזרחים מהעוטפים, בכלכלה, בחברה ובמה לא?

ולבסוף: מה עם קצת רגישות, זניחת האטימות והניתוק ובעיקר להראות דוגמה אישית ואת כל זה לא רק לבייס שלך אלא לכל האזרחים הסובלים... הם משלמים את משכורתך...

אשאיר לציבור לנחש מי הוא אותו ח"כ מופלא... ואידך זיל וגמור...