על פצע-הנפש השקוף

                                             המחיר והצבע של בדי המלחמה 

היו היה אי פעם... או

פעם לפני הרבה שנים... או

אז, בעבר, אי שם זה קרה...

כך מתחילים לספר מעשייה,

אבל לפעמים "היו היה" זה כעת חיה,

הלילה, הבוקר, מחר, בעוד שבוע, חודש או שנה

ואולי שנים ועשורים הלאה.

ובכן, היו היה, ישנו סוחר בדים אחד,

בדים מכל המינים, הצורות והצבעים:

צמר ועור, פשתן ומשי, כותנה ומעורבים...

וכן, גם בדים לתפירת דגלים וניסי מלחמה -- 

כאלה שעבור הצבע והצורה נשפכים דמים,

לא של חיות, אלא של בני אנוש מוקרבים

כקורבן על מזבח, בידי כהנים-מלכים מרעילים.

                              אז...

לכבוד ולזכר המתים בונים מצבות,

למען הקטועים יוצרים תותבות,

על כוויות וצלקות שותלים עורות,

ולסומים והחירשים ממציאים תחליפים...

והמחירים? שהרי במסחר עסקינן!

כלום! כי מה זה כסף בעבור גבורה מצילה...

ולכן, המחירים בוהקים ונשגבים עד אימה.

                            אבל...

מה קורה כשהפצע הוא שקוף?

לא רואים את הצלקת בנשמה

לא שומעים את אילמות הזעקה

לא מבחינים באותות המצוקה

לא ערים לחלומות הזוועה

ולא חשים את הבריחה אל האין

בצורת שיכר, סמים וטבליות הזיה...

ובבושת הבכי המתחנן לעזרה מול

אלה ששלחו ולא רואים שקופים בעין:

"מה הבעיה? הוא הרי שלם ובריא, מה הוא רוצה?

שילך אל הנמלה ואל הדבורה וילמד דרכיהן,

מה הוא מתבכיין? לחברו אין יד ורגל וטחול ועין

והוא שמח בחלקו וממשיך בחייו, בעזרת ה..."

                      ועל זה אומרים:

הפצע שקוף ולכן גם המחיר שקוף, 

והאיש שקוף... ורק הוא מבין

שנלחם עבור דגל שקוף, ומכאן

שהפך לחי-מת שקוף בדומה

לבד-דגל שקוף שעוטף מלך עירום... שאינו שקוף...

כזה שצבע עורו אדום מדמים שזלגו לשווא... שהם שקופים...

                       ואז...

השקוף מתאבד תוך שנעטף בבד שקוף שמחירו כלום!

                                              ***

12.05.2024: תום לוינסון, "עשרה חיילים וקצינים התאבדו מאז תחילת המלחמה, חלקם עוד במהלך הקרבות בעוטף", הארץ ...> 09.06.2024: משה כהן, "'ראוי לכך': הלוחם התאבד בשל פוסט-טראומה, משפחתו נאבקת למען קבורה צבאית", מעריב.

למי שהוא בור או מנוכר: המספרים האלה, במהלך החודשים והשנים ואף העשורים הבאים, יגדלו למאות ואלפים... והכוונה רק לאלה שמצליחים לממש את מותם.

     יצחק מלר: נכתב בלילה שבין ה- 09.06.2024 ל- 10.06.2024...

המחיר של ליטר דם

                     השוואה בין המחיר של דם וזיעה של חיילים, גנרלים ופוליטיקאים

להלן ציטוט מצמרר משנת 1961:

"במשך ארבע שנים מת אבי במלחמה. הרבה חפירות חפר. אמרו לו כי זיעה חוסכת דם. ודם חיילים חוסך זיעה של גנרלים. וזיעה של גנרלים שוב חוסכת את דמיהם ואת זיעתם של בעלי תעשייה וקיסרים".

את זה כתב המשורר יהודה עמיחי בסיפור קצר "מיתות אבי". הציטוט מתייחס לקורות אביו במלחמת העולם הראשונה כחייל בצבא הגרמני. הסיפור מופיע לראשונה בספרו ברוח הנוראה הזאת, הוצ' ספרית הפועלים, מרחביה, 1961, עמ' 131. הספר ובו הסיפור, הופיע עוד פעמיים בהוצאת שוקן תחת הכותרת ברוח הנוראה הזאת: סיפורים בשנים 1973 ו- 1985.

איני יודע האם עמיחי הוא סתם נביא או נביא-על או פילוסוף עולם וכדומה. אבל אין ספק שהוא כרך את הדם של החייל-אזרח הקטן בזיעה של הגנרלים ובעיקר בדם-זיעה של הפוליטיקאים ובעלי ההון ["בעלי תעשייה וקיסרים"] -- בצדק פואטי ומעשי כאחת! בבחינת אמת מטאהיסטורית אקסיומטית, כזו שאינה ניתנת להפרכה... חבל שוועדת אגרנט לא קראה את הסיפור הזה של עמיחי... מקווה שוועדת החקירה הממלכתית לאירועי השביעי באוקטובר 2023 ומלחמת עזה והגליל ו... שתקום (מקווה אך לא בטוח), תקרא את הסיפור ולא תחזור על הטעות הקולוסלית של ועדת אגרנט... ואידך זיל וגמור...

על התפוררות מדינה... איך זה קורה?

איך קורה שחברה/מדינה מתפוררת? מה רואים לפני כן? איך מזהים תהליכים שמובילים אל...? והאם ניתן למנוע? לשנות כיוון תוך כדי תנועה... או שמדובר  בעליות ומורדות בלתי ניתנים לעצירה...

להלן פסקה מאתגרת ומעוררת חרדה מתוך ספר-מחקר שפורסם באנגלית ב-2023 (תרגום שלי):

"קיימת תכונה אחת אוניברסלית המאפיינת תקופות של טרום-משבריות בחיי מדינה-חברה: פרגמנטציה של הנופים האידאולוגיים והתפוררות של הקונצנזוס האידאולוגי של האליטה השלטת -- מה שמהווה את המסד של ההסכמה לכפיפות למערכות השלטון המדינתיים [הסכמה על כללי משחק]. כמה עיקרים של 'אני מאמין' שמשיגים אהדה ציבורית הם רדיקליים בכך שהם מתכוונים לכונן מחדש את החברה בדרך יותר טובה, הולמת וראויה (לפי ה'אני מאמין' שלהם). אחרים הם מסורתניים, המביטים אחורה בזמן כדי לשחזר תור זהב מדומיין. עם זאת, אבחנה שמרנית כזאת יכולה בקלות לגרום לבחירה בפעילות רדיקלית. מכיוון שמשתרשת תפיסה כללית שהמדינה הולכת בכיוון טועה ושהחברה הפכה ברובה להיות בלתי צודקת ובלתי שיוויונית (לא רק בין עמך לאליטות אלא גם בין המנצחים והמפסידים בתוך האליטות) גורמת לנטייה לתקן את הדברים על ידי סידור מחדש של ה'צדק החברתי' שהשתבש, וזו זוכה לאטרקטיביות גבוהה. תכונה כללית נוספת היא שאידאולוגיות פלגניות (שבטיות וזהותניות) גוברות על אידאולוגיות מאחדות וגורמות לתקופות של משבר או אף שבר חברתי [...] יש לזכור שיציבות וקונצנזוס אינן בהכרח מידות טובות, אם מה שנתפס כיציב הוא ממשל בלתי צודק." מקור:

Peter Turchin: End Times: Elites, Counter-Elites and the Path of Political Disintegration, Penguin Books, 2023, pp. 97-99

נדמה כי הפסקה הזאת מתאימה מילה במילה ובכל המובנים לתיאור של העובר על החברה הישראלית, מוסדות המדינה והאליטה השלטת בה, בעשורים האחרונים -- אלא שאצלנו כבר רואים בעין ובמציאות את התוצאה והתוצר של אותם תהליכים!!!

הסבר קצר על הכותב, הספר והייצוג: מדובר בחוקר הבולט באסכולה מדעית חדשה בתחום חקר ההיסטוריה ובעיקר המאקרו-היסטוריה המדינית, אסכולה שהולכת ומתבלטת יותר ויותר בשלושת העשורים האחרונים לערך, בעולם המערבי. הגישה הזאת גורסת כי בעזרת כלים סטטיסטיים חדישים של סקירה וניתוח של "ביג דאטה" מתקופות היסטוריות, ניתן לזהות תהליכים מנבאים של קריסת מדינות וחברות... ולפיכך אולי לנסות להאט, למנוע ואולי אף לשנות כיוון לפני ההידרדרות לתהום ובמילים אחרות, לזהות מדרון חלקלק ולסור ממנו בזמן לפני פרוץ השבר ונקודת האל-חזור. הכותב, האסכולה והקורפוס האדיר של מחקרים, מאמרים וספרים בתחום הזה מרוכזים בספר המצוטט ורבים אחרים.

כמה אזכורים ישראליים מתולדות מדינת ישראל שלאחר מלחמת ששת הימים, שהוא בעיני קו פרשת המים ההיסטורי שלאחריו התחיל המדרון החלקלק:

אחרי מלחמת ששת הימים, אמר בקול רם וצלול, חזר ואמר, פרופ' ישעיהו ליבוביץ: "הכיבוש והשליטה על עם אחר הוא משחית!". הוא ועוד אחדים שאמרו זאת נחשבו אז ל"שוליים, הזויים וכאלה שאינם מבינים דבר וחצי דבר בהיסטוריה, במדיניות ובכלל"; אותו ענק רוח, פרופ' ישעיהו ליבוביץ המשיך לדבוק בעמדתו ביתר שאת ובמהלך 1992 אמר: "מזהה אני קיום מנטליות יהודו-נאצית בחוגים מסויימים בחברה הישראלית..." -- בין אם לדעת מחנות רבים ושונים בחברה הישראלית האמירה הזאת (בלי קשר לקונטקסט או 'הוצא מהקשרו' או לא הובן, וכדומה) נחשבה לראויה או לא ראויה במידה כזאת או אחרת (כולל סיפור האי-מתן או אי-קבלת פרס ישראל, שמבחינת הישגיו הענקיים במחקר ובהגות, הגיע לו הרבה יותר מאשר למשל לרבנים רברבנים וקיצוניים ודלים כמו הרב דוד יוסף או  הרב אלי סדן, רחמנא ליצלן) -- הרי שהשנה האחרונה מאז ינואר 2023 ועד הלום, כולל הטבח בשביעי באוקטובר, היא עדות מצמררת להתגשמות נבואותיו בצער רב וביגון קודר. אין עוררין על כך שחאמס הוא דעאש הוא דמוי נאצי וכנ"ל איראן... אבל זה אינו הנושא: נא להביט על עצמנו במראה ולא להטיל את הכל בפני האחר/ האויב ומי שזה לא יהיה, ובלבד שזה לא אנחנו, אנחנו נקיים... כי אנחנו מסרבים להביט במראה ולראות נכוחה בלי מסווה, הסתרה או התעלמות בנוסח היעני הידוע של הטמנת הראש בחול.

במאי 2016, בטקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה במכון משואה בתל-יצחק נאם סגן הרמטכ"ל יאיר גולן והזהיר: "השואה חייבת להוביל אותנו לחשיבה על אודות חיינו הציבוריים, ועוד יותר מכך, היא חייבת להוביל את כל מי שיכול, ולא רק את מי שרוצה, לשאת באחריות ציבורית. כי אם יש משהו שמפחיד אותי בזיכרון השואה, הוא זיהוי תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו באירופה בכלל ובגרמניה בפרט, אז לפני 70, 80 ו-90 שנה, ומציאת עדות להם כאן בקרבנו בשנת 2016" -- יתרת פסקאות הנאום היו לא פחות חשובות ולא פחות פסקניות וראויות, אך התעלמו מהן. האמירה חיסלה את סיכוייו לרמטכ"לות, זכתה לקיתונות מכל עבר, וההתנצלות הפוליטית בעקבות הנאום אינה רלוונטית לעובדת האמת ההיסטורית שלצערנו הפכה לנבואה שהתגשמה במהלך חמש השנים שלאחר מכן...>>> 

את תוכן הנאום כולו מן הראוי היה לחלק לכל חייל בצה"ל בדומה למה שעשה בן-גוריון עם שירו הביקורתי של אלתרמן שנכתב ופורסם גם הוא במהלך מלחמת תש"ח: על זאת פורסם במדורו "הטור השבועי" בעיתון דבר ב-19 בנובמבר 1948, השיר מתאר פשע מלחמה של חייל צה"ל ובסופו עלתה הדרישה למצות את הדין עם פושעי מלחמה ולא לטייח את מעשיהם. בן גוריון לא זרק את המשורר מכל המדרגות אלא פקד להפיץ את שירו כפעולה חינוכית מן המעלה העליונה...קל מאוד לנחש מה היה קורה כאן ועכשיו בסיטואציה דומה... אנא הפעילו טיפת דימיון, כמו למשל פאנל בערוץ 14 וגם באחרים...

הערה-הארה אחרונה על זילות השואה: מדינת ישראל, החברה היהודית-ישראלית, ויהדות העולם לא יכולים לאכול מעוגת השואה ובה בעת להשאיר אותה שלמה ולא ברת נגיעה מצד ה'אחרים' באשר הם, טובים או רעים. אי אפשר להשתמש בשואה ככלי מסחרי, כלי במשא ומתן, כלי להתהדר בו או כלי לשימוש בלעדי יהודי-ישראלי שלאף אחד אחר אסור להשתמש בו כי הוא בלעדי, חסר תקדים ושייך רק לנו... אילו לא היינו סוחרים בשואה, הרי מותר והכרחי גם לומר שבאמת אי אפשר להשוות בינה לבין הנכבה, השואה הארמנית, הטבח בקמבודיה או בדרפור או ברואנדה ועוד עשרות מהסוג הזה שאירעו על פני הכדור מאז 1945 והלאה, וממשיכים לקרות גם בימים אלה ברחבי העולם!!! כולל הטבח של השביעי באוקטובר כאן ועכשיו -- ברם-אולם, מאחר ואנו כן וכן סוחרים בשואה... מה אנו מלינים שהאחרים כן משווים, מעיזים להשוות, בין הטבח בעוטף לבין הנעשה בעזה או באוקראינה או אצל היזידים ועוד רבים אחרים... או שהשואה היא שלנו ונפסיק לסחור בה או שהיא בעלת משמעות אוניברסלית כלל אנושית ואז כן מותר להשוות... ודי לחכימה ברמיזא... ואידך זיל וגמור...