שיח יונה וזקן בתום חודש מלחמה

              יונה ואוקראינה

בערב-לילה שקדם לבוקר קריר ושמשי,

גשם טפטף ללא הרף, רווי רסיסי קור מקפיא

שהשתלטו על הגינה הפראית שמאחור.

על סדרת עציצים מדורגת

ברקע קיר כחול, התייצבה

יונה גדולה בצבע חום-אפור

ושאפה מים מבין עלים ירוקים.

עשרות דקות סרקה נוצותיה במקור רטוב,

מתחממת בקרני שמש צהובות...

ומביטה בי ועלי, היושב למרגלותיה

על כיסא מרופט ומתחמם כמוה,

בדיוק כמוה, בקרני אותה שמש צהובה

ותחת אותם שמים תכולים חסרי עבים.

בינה לביני ריחוק חברתי של שני מטרים,

וגם אני התבוננתי בה ולתוכה...

ושנינו דיברנו על דא ועל הא,

בלי קול או ציוץ, רק בראייה

מוכוונת מטרה ותהייה. 

... נדמה לי שאמרה:

הייתכן שתחת שמש זו

השיטה פורחת והשוחט שוחט?

וענף עץ הזית נובל מולי?

וריח גוזלים צלויים עולה באפי?

... נדמה לי שעניתי בקול ענות חולשה

של זקן דמנטי, צרוב שמש להבה:

כן, כן יונה קטנה ותמימה!

מעלייך למעלה הוא יושב,

שומע ורואה ולא נוקף אצבע... שהרי...

יצר לב האדם רע מנעוריו

ורק הוא אשם בלי בושה.

והיונה ענתה בכעס רצחני:

שטויות אתה מדבר, זקן שוטה --

אין אלוהים, זו המצאה שלך,

יש רק בני תמותה כמוך

שעומדים מן הצד בתוך

עציץ נוף אדישותם... ואז

פרסה כנפיה והתרחקה ממני

אל עבר הקן וגוזליה שלה.

אפרופו הקומיקאי האמן...

... לעומת מוכר הרהיטים התחמן... או מה בין זלנסקי לבין פוטין ונתניהו? 

אחת השאלות מיני רבות (שלא נדון בהן כאן) שנשאלות על רקע המלחמה בין רוסיה של פוטין או יותר נכון לומר פוטין בעל רוסיה לבין אוקראינה של זלנסקי (עם ומדינה ש"הומצאו" אחרי מלחמת העולם השנייה וקיבלה פרצוף מערבי מאז נפילת הקומוניזם ב-1989) היא: מהם הגורמים שמכניסים מנהיג לדפי ההיסטוריה? כריזמה ועוצמה אישית; כישרון היבחרות או היכולת למכור את הדימוי שלך טוב יותר מאחרים; נסיבות הזמן כמו משברים ומצוקות של ההמון... ואולי בשלות האזרח הממוצע באותו קהל של בוחרים... וכן, וכך הלאה והלאה...

"המטאפורה הקולעת ביותר להבנת תופעת המנהיגות היא זו של להבת האש=השלהבת! לכל להבה דרושים חומרי בעירה -  מונהגים; ניצוץ המבעיר אותם - מנהיג; וחמצן המזין את האש - נסיבות חיצוניות. בתקבולת הזאת, המנהיג לא יוכל להצית את האש ללא חומרי בעירה דליקים - כלומר, המונהגים הם מרכיב מרכזי! וכדי שלהבה תבער בעוצמה ולאורך זמן, היא צריכה חמצן שיתדלק אותה - אירועים ותנאים חיצוניים. ההקבלה הזאת יכולה להאיר על המרכזיות של תחושת המשבר כחמצן המזין את הלהבה, אך היא גם מצביעה על הבדלים בין חומרים דליקים יותר או פחות, שמשפיעים על אפקט הניצוץ. [גרמניה הנאצית היא דוגמה היסטורית בולטת באופן קיצוני לכוחה של המטאפורה הזאת עד כדי חורבן עצמי]. הטענות האלה מצביעות על כך שהרומנטיזציה, ולעיתים אף המיתולוגיזציה, של דמות המנהיג נגזרות באופן בולט מרגשות הנוצרים במצבי משבר [... אמר מי שאמר] 'באין מלחמה, לא תקבל את הגנרל הגדול ביותר; באין אירוע גדול, לא תקבל את המדינאי הגדול ביותר. אילו חי לינקולן בימים של שלום, איש לא היה מכיר את שמו' (אמנם זה מעט כמו לומר מה היה קורה אילו לסבתא היו גלגלים) [...] יש דוגמאות רבות למנהיגים שהיטיבו לתפקד במצבי משבר אך היו שנויים במחלוקת כמנהיגים בחיי היוםיום, בשגרת השלום... ולהיפך (צ'רצ'יל). יש פער בין היכולת להיבחר לבין היכולת להנהיג, ושהצטיינות באחד אינה מחייבת הצלחה גם באחר. [...] הבחנות מהסוג הזה ונוספות דורשות את מה שניתן לכנות 'בשלות המונהגים'...>>>ובמילים מסכמות אחרי הרבה דוגמאות:  לכל מרכיבי הלהבה יש חשיבות! בצירופים שונים של השפעות גומלין בין שלושת המרכיבים נקבל איכויות שונות של מנהיגות" - ציטוטים לא מדויקים עד תום אך אמינים מתוך ספר או ספרים על מנהיגות.

בימים אלה מועלה על במת ההיסטוריה המתהווה כעת חיה, מחזה אימים נוסף שמדגים את מה שנחשף באוסף המובאות דלעיל... ז' הצעיר התמים, הקומיקאי, האמן, הדמוקרט (הניצוץ) מוביל את עמו (המונהג הבשל?) למערכה כפויה כנגד פ', הדיקטטור הזקן והמוטרף חסר המעצורים שאמינותו מתקרבת לאפס קופי שאינו בוחל בשום אמצעי כדי לכתוש... האם זה מחזה ייחודי, מיוחד, חסר תקדים על פני כדורנו מאז 1945? מה פתאום!!! (בניגוד לתיאוריות של יובל נח הררי הגאוני) היו גם היו (עשרות רבות): מלחמת קוריאה; מלחמות המזרח התיכון; מלחמת וייטנאם;המלחמות באפגניסטן ובעיראק; מלחמות תימן (שתיים לפחות); עשרות מלחמות ביבשת אפריקה; אינספור טבחים בדרום מזרח אסיה:קמבודיה, מינאמר, מזרח טימור...  וכאן לידנו בסוריה שם מר פ' התאמן לקראת המלחמה במר ז'... אין סוף רשימות... אין סוף קורבנות... אין ספור של הכול מה שעולה על הדעת -- זה שלא קוראים לזה מלחמת עולם שלישית זה רק הצייקנות של ההיסטוריונים!... אז מה כל כך מיוחד במלחמת ז' ב- פ'? זה מתרחש באירופה (פירוק יגוסלביה הייתה הצגת חימום) ולא באזורים פוסט-קולוניאליים רחוקים ומוזנחים שאינם מעניינים אף אחד חוץ מהרוצים בכבוד, כסף וכוח בשביל עצמם!... וכאן מסתבר שמר ז' גם אם יפסיד בקרב, הרי הוא כבר ניצח במערכה...

איך מגיע מר נ' ומורשתו לתוך סלט הפירות הזה? למי שקרא את הפסקה הקודמת והקודמת לה, לבטח יחוש אי נוחות לנוכח העובדה שמר נ' מזכיר מידי פעם את מר פ' ומעניין שלשניהם אותם החברים: מר ט', מר אורבן, מר בולסונרו, אוליגרכים לרוב ואפילו אסירים לשעבר מכל מיני סוגים, עם ובלי כיפות... ואידך זיל וגמור!

על שלושה פשעי ירושלים ועל ארבעה לא אשיבנו

עמוס, פרקים א', ב' ו-ג' (עד פסוק יא') -- מצמרר כי רלבנטי למדינת היהודים מאז 1967, דרך 1973,  1995 ועד ימים אלה ממש!!! 

בזמנים אלה, פבר'-מרץ 2022, ימי מלחמת פוטין-זלנסקי או יותר נכון רוסיה-אוקראינה או נכון יותר רוסיה נגד המערב והכי נכון הוכחת הטפשות של קופי האדם למיניהם... וערב מלחמת עולם שלישית על פני כדור הארץ הננס שבננסי כוכבי הגלקסיות והיקום האינסופי באשר הוא...

נזכרתי בנבואת עמוס, רועה הצאן מתקוע [אשר בשטחים המשוחזקים דהיום] "אשר חזה על ישראל בימי... שנתיים לפני הרעש" [הרעש=אפוקליפסה] -- "ויאמר: השם מציון ישאג ומירושלים יתן קולו ו[אז]אבלו נאות הרועים ויבש ראש הכרמל". עמוס ממשיך ומתנבא על רשימת קופי האדם האחרים בקיצור, ולפני הפנייה הארוכה לישראל[מדינת היהודים], כדלקמן: "כה אמר השם, על שלושה פשעי דמשק [סוריה], עזה [העם הפלסטיני], צור [לבנון], אדום [סעודיה, מפרציות...], עמון ומואב [ירדן ועיראק] ועל ארבעה לא אשיבנו"... ומכאן ואילך, ניתן לנחש, עוד רשימה ארוכה של עממי קופי האדם בתבל הקטנה שלנו. או אז, עמוס מגיע לעיקר, לעם הנבחר, עם הסגולה, האור לגויים אשר לבושתו דאז היה מפוצל לשניים, יהודה וישראל [היום הוא מפוצל לעשרות שבטים וחמולות שהההבדלים ביניהם הוא כמו בין בן כדור הארץ לחייזר ממאדים או מגלקסיה אחרת או מהחורים השחורים]... ומתנבא כדלקמן:

"כה אמר השם על שלושה פשעי יהודה ועל ארבעה לא אשיבנו: על מאסם את תורת השם וחוקיו לא שמרו [זנחו את הדת, אוכלים נבלות, שרצים ושפנים והפכו רחמנא ליצלן לחילונים, ליברלים, דמוקרטים, חסידי שוויון ואומות עולם...] ועונשם הוא אש ביהודה שאכלה את ארמונות ירושלים" -- קצר ולעניין! אבל מעט יותר ארוך ומפורט על"שלושה פשעי ישראל" -- "על מכרם בכסף צדיק ואביון [פליטים ונרדפים אחרים] בעבור נעליים, השואפים על עפר ארץ בראש דלים ודרך ענווים יטו ואיש ואביו ילכו אל הנערה למען חלל את שם קודשי, ועל בגדים חבולים יטו אצל כל מזבח ויין ענושים ישתו בית אלוהיהם... ועל ארבעה לא אשיבנו"... מהם אותם פשעי/חטאי ירושלים בירת מדינת היהודים שנעשו ונעשים לפני ועד בוא "הרעש"???

... על חטא ההעדפה, האפליה, ההפרדה והסלקציה בין יהודים לאחרים, על אף אותה מידת סבל ומכאוב שכולם סבלו וסובלים; על אלפיים שנות גלות ופליטות ותלישות שלא למדו מהן דבר וחצי דבר; על הטלת מכסות אדם בעת צרה ומצוקה של אחרים; על שימוש נלוז באזכור חטאי אבות וסבים והטלת אשמה בבנים ונכדים כצידוק דין ונקמה מטומטמת (השואה היהודית כבסיס עקום לקיום אווילי בעוד שבין 1945 ל- 2022 התרחשו ומתרחשות עשרות שואות ומלחמות ברחבי כדור הארץ... ואין פוצה פה או מצפצף ובוודאי שלא פועל); על שחיתות מידות והטלת דופי בכל בעל דעה אחרת; על חטא הגאווה וההתעלמות מהציווי "והצנע לכת"; על החלפת ערכים של חירות, צדק, משפט ושוויון בזבלים של כוח, כסף וכבוד נבובים (של אויגרכים...); על זריעת פילוג/פיצול/שיסוע בעם -- שנאת חינם, אי-סובלנות וסבלנות, קיצוניזציה, דתיזציה כפויה וימיניזציה פשיסטית חסרות מעצורים, בלמים ואיזונים; על עיוות סדרי דמוקרטיה בסיסיים... ועל ההחלטה ההזויה והבזויה לחיות לנצח על החרב ולהפסיק לחתור לשלום ופשרה... ... ועל מה לא? הרי לא נשאר הרבה!? ובעיקר: על הישיבה על הגדר, העמידה מן הצד, תשלום מס שפתיים, העלמת עין ואדישות הנפש לנוכח זוועות... ועל ארבעה לא אשיבנו!