יום שישי, 24 באפריל 2020

חיים ומוות: הצורך והכורח בהגדרה מחדש

פעם, אי-שם בעבר בלתי מוגדר, חיים ומוות היו כמו לבן ושחור. הקו המפריד היה דק כחוט השערה ובעיני בן האדם הוא לא הכיל דבר כי היה כמעט האפס המוחלט, נטול נפח. הגדרת החיים הייתה פשוטה מכל נקודת מבט שהיא, דתית, ערכית ומוסרית: לכולם היה ברור מהם חיי אדם, אורכם, צורתם ותוכנם. גם המוות היה בהיר ונהיר: זה היה רגע בודד אחד, נקודה אחת על ציר הזמן, בו פסקו החיים בבת אחת(כמו המפץ הגדול), בו הנשמה פרחה לעולמות עליונים או תחתונים או לאן שהוא (הכול בעיני המתבונן), והגוף עבר לרשות הקברן או יותר נכון ממסד קברני שלם שטיפל ב"חיים" שלאחר המוות, כדי להזין את אלה החיים הנשארים שהרי לגופה הייתה משמעות של "מעפר באת ואל עפר תשוב" בתוספת התעשייה של נדל"ן המתים. לא היו סוגים שונים של חיים או של מוות. כאשר נער חולה סרטן היה מצליח להבריא אבל חייו בהמשך היו בזבל (מסיבות פסיכו-סוציו-אקונומיות של עלות-תועלת וסטיגמות...ומה לא) והעז להתלונן, השיבו לו כולם כמקהלה יוונית: "תתבייש לך, הרי קרה לך נס, אתה חי ("איך אתה חי" היה ביטוי לא לגיטימי), הסתפק בזה, אמור תודה, עשה מישביירך ושתוק". אותו נער שבגר הפך לסמל, דגל והמנון של אחרים ולתפארת של ממסדים בעלי אינטרסים. במשוואה הפשוטה הזאת, למונח איכות-חיים לא היה מקום שהרי החיים עצמם הם שיא האיכות אז איך אפשר לדון על איכות של חיים, דהיינו, מיון, סיווג וקטלוג של "איך חיים" !?!
או אז הופיעה ופרצה מן החשכה הרפואה המודרנית ואתה בת הלוויה הבלתי נמנעת, מערכת הבריאות המודרנית (ככלל המודרנה הרי פותרת הכול...) היא הטכנולוגיה והארגון הפוליטי-כלכלי שלה, ושינו את המצב מן הקצה אל הקצה! -- הרפואה החדשה האריכה את החיים, הפכה אותם למלאכותיים ופלסטיים, האריכה את המוות ונתנה לו נפח, ובלית ברירה נתנה למושג "איכות" (במובן תוכן של...ולא רק מסגרת של) לחלחל למארג של אותם מילות יסוד אלמותיות. במילים אחרות: הקו המפריד בין החיים למוות(בין הלבן לשחור) הקלאסיים, הלך והתעבה, קיבל נפח, מוצקות וצבע, וגרם ללבן ולשחור שמשני צדדיו להאפיר בגוונים חדשים ולא מוכרים. איתרה מזלה של "מהפכה" זו והיא קרתה על רקע של "קידוש השם" של זכויות הפרט, האדם והאזרח והאוטונומיה של האיש המודרני על גופו ונשמתו ונשימת ריאותיו.
הנה אין יותר חיים ומוות כפשוטם. יש איכות-חיים בדרגות שונות ויש איכות-מוות בצורות אחרות; יש בני-תמותה שהם חיים לפי הגדרה אחת ומתים לפי שניה ובתווך מנעד של חיים-מתים ומתים-חיים. אותו ילד חולה סרטן שהחלים ונמאס לו לחיות חיי-נס בלי תכלית מבקש זכויות של איכות-חיים, שאחרת מה התועלת באותם מיליונים(פיזיים ונפשיים) שהושקעו בריפויו? הזקן שהוא מומיה או שק תפוחי-אדמה ללא מוח ואשר חייו הם קו אק"ג על צג מחשב ולא דבר מעבר לכך – מבקש ודורש את מותו ובצדק משלו. אך כדי להתאים את המציאות שהשתנתה למערך כללים חדש, חייבים לשנות הגדרות, להחליף דיסקט, לחשב מסלול מחדש, כלומר – צריך מילה חדשה למושג "איכות-חיים" (איכות אינה גנדרנות או פינוק או גחמה ברת –ביטול...זה צורך, כורח ובעיקר זכות יסוד אנושית שאין לה "אלוהים") ובאותה מידה למונח "איכות-מוות". בהינתן הגדרות חדשות, מילים שיבטאו מילון שונה ומעודכן, נצטרך לחוקק מחדש, לחנך מחדש ולהפסיק את ההתעללות הבוטה באנשים ש"חיים" את הפערים האלה בחיי הים-יום הסיזיפיים שלהם. המושג "המתת-חסד" יצטרך/מוכרח יהיה להעלם מהמילון: אין יותר המתה כמו רצח בכוונת זדון תחילית ובוודאי שאין כאן חסד או עשיית טובה או מצווה אלא חובה מוחלטת. מדובר בזכות לאיכות-חיים ולמוות-בכבוד לפי הגדרות חדשות שמשקפות מציאות שעדיין לא הופנמה. עוד קודם לכן יש לשנות ולעדכן את ספרי הרפואה ואת שבועת הרופא...הפתעה: אין צורך לשנות את השבועה כי כולנו חיינו בטעות(עם כוונה או בלעדיה) במשך 2500 שנים(מהיפוקרטס עד הלום) – מעולם לא נשבע האדם הרופא לרפא את חברו האדם החולה, הוא תמיד נשבע לנסות לטפל כמיטב יכולתו, שהרי לרפא זו יומרה חסרת-בסיס, גחמה ואף היבריס מטופש. גם היום הרפואה המודרנית ומערכת הבריאות המודרנית, אינן "מרפאות" הרבה יותר מבעבר, אלא מאריכות את ה"חיים/מוות" עם תשומת-לב מזערית לאיכות ולרצון האוטונומי היחידני, שהרי בתעשייה עסקינן וכאן חוקי הכלכלה החופשית שולטים("תוחלת-חיים" הומצאה על ידי כלכלנים). מן הצד השני – לטפל, להקל, לתמוך ולנחם ולא לנטוש -- הן הן אושיות השבועה שנשכחו מזמן כי זה לא פיקנטי, לא סקסי, לא מצודד ובעיקר לא מביא כסף.
את הזכות לחיים(זכות יסוד טבעית על פי כל האמנות של זכויות האדם , מהובס דרך 1776 ועד אונסק"ו) יש להחליף בזכות לחיי-איכות (דרושה מילה חדשה) ואת המתת החסד הפטרונית בזכות למות-כבוד(דרושה מילה חדשה) ואין להפריד צמד תאומי-סיאם חדש זה עד המהפכה הבאה אי-שם בעתיד.
פרופ' יצחק מלר; מייסד ומנהל בדימוס( מינואר 2013) של היחידה הארצית לאורתופדיה אונקולוגית במרכז הרפואי ע"ש סוראסקי בת"א; 8.9.2014

תגובה 1:

  1. הדוד שלי שהיה רופא שהיה חי בהולנד, היה בין מוליכי חוקי המתת החסד' שם , היו לי שיחות ארוכות אתו , כי ניסיתי להבין, ולא תמיד הבנתי את כל המניעים גם כשסיפר לי איך הגיע לרעיון שזה חשוב. ואני עד היום לא תמיד מבינה . לפעמים רואה מקרים של אנשים שגרמו לי להבין לרגע , למה הם בקשו זאת. ולעיתים עדיין איני מבינה. וכח אדם צריך שיהיה חופשי להחליט עבור עצמו. אך הרופאים מה יהיה עליהם על רגשותיהם?

    השבמחק