פוליטיקה: מקצוע או שליחות?

                                   אסור שפוליטיקה תהיה מקצוע! 

חי לו אדם במדינה מודרנית בעל משטר דמוקרטי פחות או יותר (בחירות הוגנות וכדומה), חולם חלומות, קם לו בבוקר ומחליט להיות פוליטיקאי, מחליט שזה ורק זה יהיה עיסוקו היחיד ומקור פרנסתו לעומי עד. אנשים מן הקהל, מן ההמון שואלים אותו: "למה" והוא עונה בנחרצות ושקיקה: "רוצה אני לעשות לטובת העם... בלה בלה בלה...". אזי חוככים בדעתם השואלים מן הקהל: "טוב, אז איך נעשים פוליטיקאים? איך נבחרים?".

מתיישבים האנשים הקטנים והוגים בקול רם על עבר והווה ומנסחים לעצמם מסקנה והמלצה ובחירה באחת משש דרכים איך להפוך לפוליטיקאים מקצועיים, איך להיבחר: (1) כסף עודף (הון עצמי) -- אם יש לך מספיק כסף משלך כדי לשפוך על תהליכי ההיבחרות (החל מפרסום, טכניקות השפעה... ועד לשוחד)... אזי הסיכוי להצלחה גבוה; (2) -- ייחוס אבות או קריירה קודמת -- מה שאומר שאתה מוכר מלכתחילה, למשל, הבן של... גנרל דגול לשעבר...; (3) בא מהתקשורת -- מה שאומר שאתה אדם מפורסם מלכתחילה; (4) למשכן הכל -- את הרכוש, את המשפחה, את הפרנסה וגם לקחת הלוואות מבנק או משוק אפור, ובמילים אחרות, למשכן את עתידך האישי למען שירות לציבור, ואזי... אם לא נבחרת "הלך עליך" ואם כן נבחרת, הרי שהפכת לפוליטיקאי שחייב לנצל את בחירתו כדי לשלם את החובות על חשבון השירות לציבור; (5)  מכירה עצמית לדעת -- על ידי פיזור הבטחות לבעלי הון לסוגיהם... אזי אתה הופך להיות פוליטיקאי מקצועי עבד ושבוי בידי אלה שלהם הבטחת כל מיני דברים שבינם לבין "לעשות לטובת העם... בלה בלה בלה..." אין ולא כלום!; (6) מקריות ושמה מזל או צחוק הגורל -- אין צורך בהסברים! יש כמובן דרכים נוספות, אך כולן הן וריאציות על השישייה המובילה דלעיל... ברם-אולם, בכך לא מסתיים מושב הלצים...

האנשים הקטנים ממשיכים לשבת ולחבן חשבונות... ואז לפתע מבינים: בכל אחת מששת הדרכים ובכולן ביחד, המוצר הסופי יהיה פוליטיקאי שבמקרה הטוב יהיה חדל-אישים ובמקרה הרע יהיה מושחת ומזיק! במילים אחרות, רק ה-"בלה בלה בלה" יישאר בשטח כשלולית עגומה... ואז האסימון נופל:

פוליטיקה! אסור שתהיה מקצוע בשום צורה פנים ואופן! פוליטיקה חייבת להיות שליחות ציבורית קצובה לזמן מוגדר (לא יותר משנים ספורות) וחד-פעמית ללא אפשרות למחזור... רק כך אותו נבחר ציבור יהיה בלתי תלוי ב"גחמתולוגיה" הגלומה בששת הדרכים; רק כך הוא יהיה אובייקטיבי ולא נתון ללחצים; רק כך גם הטובים וגם הפחות טובים לא יכולים לגרום נזקים קשים מנשוא ואף בלתי הפיכים; רק כך תאוות השלטון (כוח, כסף, כבוד) תיעלם...ובכל מקרה אותו פוליטיקאי על זמן שאול יהיה חייב לחזור לעיסוקו הקודם והקבוע ולרדת מבמת ההיסטוריה לטובה או לרעה, אבל זו תהיה היסטוריה ולא עתיד... ואידך זיל וגמור...