על הפרדוקס הדמוקרטי

                                 שירת האבסורד המצמרר...

רופא מטפל בבני אדם חולים.

עו"ד תובע או מייצג עבריינים בפני

שופטים הגוזרים דין של צדק על פי חוקים.

מהנדסים בונים בניינים וגשרים.

מורים מלמדים דרדקים חוכמה ודעת.

עיתונאים מספרים חדשות לבקרים...

וכך הלאה והלאה - אבל כולם וגם אחרים 

מתמחים ומתמקצעים ועוסקים רק בזה!

בתחום הצר שלהם... וגם נושאים

באחריות תמורת הסמכות...

יש רק עיסוק אחד שבו אין התמחות:

עיסוק שבו האדם אמור לעסוק בהכל -

ולהבין בכלום! -- אלה הפוליטיקאים...

כולם ליאונרדו דה וינצ'י עד שיוכח ההיפך... 

וזה קרוי: האבסורד המצמרר כדלקמן:

אנחנו המומחים, בוחרים בהם, משלמים משכורותיהם

כדי שיעסקו בהכל תוך הבנה בכלום!

אם זה לא אבסורד מצמרר... אז מה זה?

      זהו הפרדוקס הדמוקרטי!

         ואידך זיל וגמור...

על עליית ערכם של פשפשים וג'וקים...

                                 איך קרה (וקורה) שהפשפש עלה למעלה? 

לאיש במדינת היהודים ובעולם המערבי הדמוקרטי והליברלי, יש ספק שמתקיים תהליך זוחל של ירידה בדירוג במנעד הדמוקרטיה בממשל של מדינת ישראל בעשורים האחרונים... העדויות הן רבות ומצטברות אט אט בנחישות ועקביות ולא נחזור כאן על האירועים של העשור האחרון ובעיקר החמשוש האחרון. עם זאת, עדיין חיות ובועטות תוכניות סטיריות טובות וחכמות כמו: "ארץ נהדרת"; "זהו זה"; "מה תגידו"; סטנדאפים מגניבים...וכל אלה עדיין לא בכלא או במעקב של סקוריטטה... עוד חזון למועד -- ברם-אולם, רק כמחצית או מעט פחות מהעם מאזין או מביט באלה! אבל הנפת הגרזן של לוין, קרעי, שיקלי, סילמן וגוטליב ועוד כאלה שניתן לכנותם כנופיית ג'וקרים בהמית -- אינה מרפה...

... ואז עלה בזיכרוני שיר אייקוני של רביעיית מועדון התיאטרון משנות החמישים, עת מדינת היהודים הצעירה הייתה עדיין ישרה, הגונה ותמימה... וכך זה הולך: השיר קרוי "הפשפש עלה למעלה", מילים ולחן: נורמן תומס; תרגום: חיים חפר...

"איך הפשפש עלה למעלה/אולי תאמרו לי/איך קרה שהפשפש עלה למעלה/זה לא מובן, זה לא מובן... [זה הפזמון החוזר בתום הבתים...] פעם היה פשפש אחד/הוא בפרוות עכבר נולד/אך יום אחד שמע קולות:/אתה נוצרת לחיות גדולות.// תיכף עזב את העכבר/ואל כלבלב עלוב עבר/אך החיים אינם שווים/אם אתה חי חיי כלבים. // דירה החליט הוא לעבור/ואז קפץ הוא על חמור/ אך חמורים תמיד עובדים/ולפשפש זה לא התאים. // תוך רכיבה אל האבוס/מן החמור עלה לסוס/וכך עלה עלה עלה/עד שעלה לממשלה! // הוא פה ושם/(עלה למעלה)/הוא פה ושם/(עלה למעלה)/תמיד תגידו יס/ואז תצליחו לטפס. // איך קרה - שהפשפש עלה למעלה/עכשיו מובן - עכשיו מובן..."...

קורא יקר! אנא דמיין כעת וזמזם כעת את מילות השיר במנגינה הידועה אבל החלף את הגיבורים כדלקמן:

הפשפש הוא רוה"ם ורשימת חנפניו; רשימת החיות היא רשימת אנשים והמפלגות שעל גבם הפשפש מטפס; הממשלה היא ממשלתנו הנבחרת! והתשובה לשאלה הקושיה הלא מובנת "איך קרה שהפשפש הגיע לממשלה" היא חדה: "תמיד תגידו יס ואז תצליחו לטפס"!!! בימינו אנו זה מתבטא בשלושת ה'כפים' של אחד זוהר: כוח, כסף וכבוד!!! והדרך היא חנפנות, יסמניות ושחיתות... והטכניקה: השתנה מהמקפצה וכך תבינו איך קרה שהפשפש עלה למעלה!

      אז על מה אנו מלינים? על פשפשים וג'וקים שעלו למעלה כי לא ריססנו די.די.טי. בזמן!... ואידך זיל וגמור...