תגובה לתמונה

תגובה לתמונה שפורסמה העיתון "הארץ", 11.07.2025, בכתבה של ניר חסון ("ארגוני הסיוע:...), עמ' 10 -- "גופת תינוק שמת מתת-תזונה בעזה, השבוע..." - !!! : התגובה היא לתמונה בלבד כמות שהיא!

בהנחה שהתמונה היא: לא תוצר של ריטוש, פוטושופ, פוטומונטאז', בינה מלאכותית או אנושית מעוותת, ולא לקוחה מזמנים אחרים ומקומות אחרים והיא אכן כן מעזה של כאן ועכשיו... הרי לפנינו תמונה קלאסית של תינוק שסבל מתת-תזונה חריפה וכרונית כתוצאה מכוונת או בלתי מכוונת (מה שקרוי "זה קורה ככה סתם...") מרעב/הרעבה, כזו שמזכירה תמונות ממחנות ריכוז והשמדה, גטואיזציה ומצור או אסונות טבע/שמים היסטוריים... במאתיים ויותר השנים האחרונות ברחבי כדור הארץ שלנו...

כמו כן, ברור מעל לכל ספק, שלא מדובר ביצור שהוא חבר מן המניין בארגונים (לפעמים גם מדינות) כמו: חמאס; ג'יהאד אסלאמי לסוגיו; אל קאעידה; דאעש; בוקו חראם; כנופיית באדר-מיינהוף או כל מרעין-בישין אחרים... ויש מספיק ראיות שזה לא תינוק מדארפור או קמבודיה של פול פוט, רואנדה, שואת הארמנים או היזידים... ועוד כל מיני אתרים רצחניים על פני גלובוסנו --

פשוט כי הוא תינוק ובלתי מעורב בעליל!!!!!! ואין לו יכולת חתימה על השתייכות ל... והוא גם לו קורבן של התעללות הורים עשירים או מטורפים או אפוקליפסה מתוצרת שמיים או טבע מיסתוריים... רחמנא ליצלן.......

 ואם כל זה נכון! >>> הרי מדובר בפשע מלחמה/פשע נגד האנושות (מבית מדרשם של שני יהודים: רפאל למקין והרש לאוטרפכט ילידי רחובות סמוכים בעיר לבוב) על פי כל דין! ואף אזרח ישראלי בוחר או נבחר, משפטן, קצין צבא זוטר או בכיר או סתם בן תמותה -- לא יוכל לרחוץ בניקיון כפיו ולא יוכל להתגונן בפני כל בית דין ארצי או שמיימי או בפני מצפונו אם ישנו... וגם הפשע הנורא מכל של הטבח ב-07.10.2023 אינו יכול לשמש תירוץ מתאים, יען כי נקמה איננה ברת תוחלת, תכלית או תוכנית עבודה ואינה מצדיקה תמונה כזאת גם אם מדובר במלחמה צודקת... ונא לזכור שהמושג "פקודה בלתי חוקית בעליל שדגל שחור מתנוסס מעליה" שנוצר במדינת היהודים בימיה הראשונים והלא פחות קשים מימים אלה בלשון המעטה -- יש להפר אותה, את הפקודה\ בכל מחיר!

הכותב: הומו סאפיינס, יהודי, אזרח ישראלי, רופא זקן שראה הרבה יותר מדי בחייו, ששירת מגיל 18 עד 50 בצה"ל - בסדיר, קבע ומילואים... והיה מנתח סרטן שטיפל והציל ילדים מעזה וממקומות שונים במזרח התיכון... ואידך זילו וגמורו...

משא האדם היהודי-ישראלי

                               על משקל "משא האדם הלבן" -- עול האזרח היהודי-ישראלי...

המשורר והסופר האנגלי רודיארד קיפלינג (1936-1865), משורר האימפריאליזם-קולוניאליזם טען שהאדם הלבן (אירופאי כמובן) נושא משא על גבו: הצורך לשלוט בילידים הברברים ועל ידי כך לקדמם מבחינה תרבותית ולכן עליו לכבוש ולשלוט ולהקים אימפריות ולתרבת את הנחותים כי זה לטובתם... ללא קשר לניצול המשאבים של הנכבשים וללא קביעת מועד לסיום תהליך ה"תרבותיזציה"... התוצאה הייתה מלחמות, הרג, כיבושים ושלטון זר על פני קטעי גלובוס.

ב-1899 הוא מפרסם את הפואמה "משא האדם הלבן" שהפכה מאז להמנון אייקוני של הקולוניאליזם של המאה ה-19 ותחילת ה-20 וממשיך עד היום לשמש סמל למערכת יחסים של כובש ונכבש באשר הם.

השיר תורגם לעברית על ידי צור ארליך ב-2015 [מופיע כמה פעמים באתרים שונים ובספר: רודיארד קיפלינג/מבחר שירים, נוסח עברי: צור ארליך, הוצ' דחק, תל-אביב, 2019]. כאן תופיע פרפרזה עוקצנית על מילות השיר, מתאימה לכיבוש הישראלי בן קרוב לשישים שנה של הגדה ועזה, ושליטה צבאית על מעל חמישה מיליונים של ערבים פלסטינים... ובמיוחד על רק מלחמת חרבות ברזל וספיחיה... הפרפרזה עוקבת אחרי בתי השיר המקורי אך מתייחסת לכובש ולנכבש לסירוגין ובערבוביה.

ע(י)מסו משא יהודה,

שלחו מיטב בניכם

אלי שטח כבוש

לנקום, לגרש ולהשמיד

ולא לעשות חסד ורחמים

עם נכבשים בלתי מעורבים.

עמסו משא יהודה

בהתגברות עצמית

אשר תכניע פחד

וגאווה תצמית; 

בפה שאין בו יושר

ובחפץ לב מזויף,

שמטרתם נקמה ושמד

במקום תועלת ורווח לאחר.

עמסו משא יהודה,

קרב פרא של הכנעה

אשר רעב ישביע

ומגפות יבלום -- על תנאי!

ובקרבכם ליעד,

כשחסד ומזון תאצלו,

תראו איך מחבלים בו

הדיכאון והייאוש.

עמסו משא יהודה,

החזיקו ברובה:

שרביטו של כובש

ולא מוט של מטאטא.

נמל, בתים וכביש תהרסו --

אתם אשר תשרדו

ומתיכם, בצוותא --

לא תעניינו.

עמסו משא יהודה

ודעו גם את הגמול:

אישום מפי כפוי-חסד,

שנאה מעם כבוש.

תודה מאלה ש"פדית"

אל ארץ שממה: 

"זכרנו את הנכבה,

את האבטיחים..."

עמסו משא יהודה,

גם גרם אל ייגרע.

אל תיתלו בחופש

בשחוק אתכם שגרת (המלחמה).

בכל מחדל או מעש

עם קשה עורף זה

אתכם ואת צורנו

גם יחד ינסה.

עמסו משא יהודה,

תור הילדות כלה;

ימי חיבוק גננת

ותהילה קלה.

תור הגברות הגיע,

עת לשמש מופתים

באין תודה ושבח,

כשאתם לא שופטים

את מנהיגיכם.

ולסיום עגום, עוד פרפרזה הפוכה על דברי אנגלי אחר, מזמן אחר: "מעולם לא היו חייבים נבחרי ציבור שבשלטון (מעטים) -  הרבה כל-כך - לרבים כל כך (בוחרים ובניהם הנשלחים... והם מעטים כל כך...) [האם בצ'רצ'יל עסקינן...]

על סולם עדיפויות וניהול סיכונים

                     מה עדיף על מה? ואולי שניהם גרועים?

בחירה באי-צדק גדול אך מכביד... או

להילחם על הזכות להיות בלתי צודק.

מתן גט ליריב, הפרדה והתנתקות חד-צדדית... או

הכנסת היריב לגטו או התכנסות עצמית לגטו.

גוג ומגוג>אחרית ימים>משיח וגאולה... או

גלות בחוץ או אפילו בפנים, בתוכנו.

להיות צודק מצורע ולחיות במושבת מצורעים... או

להיות צח כשלג בג'ונגל של פראים

ולחיות על החרב לנצח.

בשאיפה להיות אתונה תוך הסתכנות... או

לחיות כספרטה במחיר דימום כרוני, אנמיה ומוות.

להיות דמוקרטיה על מאה אחוז וצודקת... או

דמוקרטיה חלולה ו"בטוחה" אך פחות צודקת.

וכך הלאה, וכך הלאה והלאה עד קץ הימים,

לחיות בחלל של דילמות בלתי פתירות... אם כן:

הקרבת חטופים תמורת שלמות קואליציה!?