בשם מי/מה נלחם חייל צה"ל? האל או המדינה (דמוקרטיה)?
להלן שתי התבטאויות (בין רבות אחרות שלו) של קצין צה"ל בכיר שאינו אלוף (ע.ו.):
מתוך מסמך לא סודי: " בס"ד... י"א בתמוז התשע"ד, 9 ביולי 2014... דף מפקד לקרב, מבצע "צוק איתן"... מפקדים ולוחמים יקרים, >>> זכות גדולה נפלה בחלקנו לפקד ולשרת בחטיבת גבעתי בעת הזו. ההיסטוריה בחרה בנו להיות בחוד החנית של הלחימה באויב הטרוריסטי ה"עזתי" אשר מחרף מנאץ ומגדף, אלוקי מערכות ישראל. [...] נפעל ונעשה הכל בכדי להחזיר את בחורינו בשלום. תוך שימוש בכל האמצעים העומדים לרשותנו ובכל העוצמה שתידרש. [...] אני נושא עיני לשמיים, וקורא עמכם, "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". ה' אלוקי ישראל היה נא מצליח דרכינו, אשר אנו הולכים ועומדים להלחם למען עמך ישראל כנגד אויב המנאץ שמך. בשם לוחמי צה"ל ובפרט לוחמי החטיבה והמפקדים, עשה ויתקיים בנו מקרא שכתוב, "כי ה' אלוהיכם ההולך עמכם להילחם לכם עם אויבכם להושיע אתכם" ונאמר אמן. [מתחת מופיעה הסיסמה:] "יחד ורק יחד ננצח"." {הכתב המובלט נעשה ברובו על ידי, אבל היו גם הבלטות של הכותב במסמך המקורי; המשפטים שהושמטו הם אלה שהיו מופיעים בכל דף קרבי אחר של כל חטיבה אחרת בצה"ל; הניסוחים בעברית הם במקור וללא עריכה או תיקונים שלי}.
מתוך ראיון בתכנית "יהיה טוב", בערוץ כאן בטלוויזיה, של קובן/אסנהיים, חלק שני, שודר ב-22.12.24: "חובתי הראשונה היא להביא את האנשים שלי הביתה בשלום [...] האזרחים של האויב הם אחרי החיילים שלי... זו תפיסתי המוסרית [בהמשך: כל היתר זה מוסר עקום...]".
מדובר בקצין שדה מוערך כמקצועי מצטיין ונועז; קידומו הואט בצה"ל ולבסוף "שוחרר" מצה"ל בדרגת תא"ל... אין זה מענייני כאן, אינני שופט אלא את שתי ההתבטאויות האלה שהובאו לעיל:
דף קרבי הוא סוג של מסמך צה"לי מוכר וידוע ותולדותיו ידועות עוד מתקופת הפלמ"ח ולא נדון בכך כאן ועכשיו. המח"ט הזה הוא מפקד של חטיבה שמכילה את כל סוגי האזרחים של המדינה (מבחינת דת, תרבות, אמונות...).
הוא פותח את המסמך באייקון "בס"ד" -- בסיעתא דשמיא (ביטויחז"לי בארמית שמשמעותו בסיוע השמיים, בעזרת האל או בעזרת השם או בשם ה', בדומה ל- ב"ה, ברוך השם או למשל "הי"ד", השם יקום דמו... וכך הלאה. בחטיבה שלו כמו בכל צה"ל יש חיילים יהודיים דתיים בדרגות שונות, חילוניים, נוצרים, דרוזים ועוד כל מיני... וחלקם אינם מייחלים לעזרת השם, אם בכלל...
"ההיסטוריה בחרה בנו" -- ההיסטוריה לא בוחרת, הוא קיבל פקודת מבצע צבאית ותו לא... בחוד החנית היו הרבה יחידות, כל אחת בזמנה ובמקומה... הוא רצה להלהיב את רוח הקרב של חייליו? ניחא...
האויב הוא אויב מספיק מר, מספיק מפלצתי, מספיק אנטישמי, מספיק שונא ורוצה להשמיד את המדינה הישראלית... ולא ידוע לי שהוא באופן ספציפי "מחרף, מנאץ ומגדף את אלוקי מערכות ישראל"-- כך שאין צורך וזה אף מסוכן, להפוך את המלחמה למלחמת דת...
התפילה הדתית שהוא נושא בהמשך היא התרסה כנגד, וזילות של חלק ניכר מחייליו! חיילי צה"ל (ואני הרופא הזקן והמותש ביניהם, בעברי) נלחמים בתוקף הדברים הבאים: החוק במשטר דמוקרטי, החירות של האדם-אזרח, השאיפה לשלום ומניעת מלחמה עתידית... הם אינם נלחמים בשם אלוהים או רבנים ואינם מקדשים את השם אלא נותנים חייהם כדי להגן על אזרחי עמם וערכי הדמוקרטיה... דתיות היא עניינו הפרטי בדלת אמותיו של האדם ואין בינה לבין צבא עם חוקי במדינת לאום דמוקרטית ולא כלום.
"להחזיר את בחורינו בשלום" אכן כן ובהסכמה כללית... ברם-אולם, בהתייחס להתבטאות השנייה שלו "האזרחים של האויב הם אחרי החיילים שלי" -- נוצרת בעיה בלתי פתירה אצל הקצין הזה: האם הוא מתכוון לכך שאין לו שום בעיה להרוג מאה נשים, זקנים וילדים קטנים, אזרחים חפים מפשע ובלתי מעורבים של האויב ובלבד שחייליו יחזרו בשלום הביתה? מה עוד שזו תפיסתו המוסרית! -- אכן נושא לדיון מאוד מאוד עמוק שלא כאן המקום לנהלו... נסתפק בלהעיר-להאיר כך: זהו מוסר הוטנטוטי שאכן מתאים לצבא טרוריסטי עזתי ואוי לנו עם לרמה הזאת נרד עם האג או בלי האג... ואידך זיל וגמור...
