לידתה של מחלה ממאירה חדשה בישראל 2024-2023: היפומאניה תקשורתית
בשנת 1748מונטסקייה פרסם את ספרו המכונן "רוח החוקים". במסמך זה הוא הבהיר את תורת הפרדת שלושת הרשויות (מחוקקת, מבצעת ושופטת) כמרכיב מרכזי וחיוני בכל משטר דמוקרטי. אז הוא לא חשב על קיומה של הרשות הרביעית הלא היא התקשורת על מכלול רבדיה. זו הפכה מרכזית בעשורים האחרונים של המאה ה-20 וביתר שאת בתחילת המאה ה-21. התקשורת המודרנית עוסקת בהצגת המידע החדשותי העובדתי ובהבאת ההערכה והפרשנות שלו מכל הזוויות האפשריות. היא בנויה מכמה מדורים משלימים: העיתונות הכתובה והמקוונת; ערוצי הטלוויזיה והרדיו; הרשתות החברתיות למיניהן וסוגיהן. שני המדורים הראשונים מצויים בשליטה ופיקוח שלטוני או בידיים פרטיות וכפופים לחוק, בעוד המדור השלישי הוא פרוץ לכל רוח ומהווה כיכר שוק כאוטית חסרת בלמים, איזונים ורסנים כמעט לחלוטין. אין ספק שמרכז הכובד מונח בערוצי הטלוויזיה והרדיו כי הרוב המכריע של האזרחים מצויים בו ושואבים ממנו ומושפעים ממנו בצורה כמעט מוחלטת. נראה שרוב האזרחים הצעירים מעדיפים לראות ולשמוע ופחות לקרוא כי איבדו את הסבלנות לקרוא... קריאה דורשת ריכוז, מיקוד, חשיבה לצורך הבנה והקדשת זמן... כל אלה נחשבים לעתיקים ולא רלוונטיים כי בימינו צריך לקלוט תוכן מיד ומהר בעוד איכותו חסרת משמעות, ובמילים אחרות הקנקן חשוב יותר מתכולתו ומכאן הדרך לבורות, פזיזות מחשבתית ואפס ביקורת, המרחק הוא קצרצר... בנוסף, הגבולות בין אמת לשקר נעלמים.
מה מאפיין את הצורה והתוכן של ערוצי הטלוויזיה והרדיו בעת הזאת -- עת מלחמה בתר-קטסטרופלית? שידורים 24/7 ללא הפסקה וללא אתנחתות להסדרת נשימה, גל פתוח שמתפרצים לתוכו כל הזמן ללא אבחנה בין עיקר לתפל, וכל זה חוץ מפרסומות ותזכורות שבינן לבין המציאות הנוראית אין ולא כלום חוץ מתמהון, ביזיון ואסקפיזם, כאשר בפועל, לעולם לא מפסיקים פרסומת בגלל אירוע מר ככל שיהיה...; חזרתיות מחזורית עיקשת, פעם אחר פעם, על ידיעות ומסרים, מעין הפצצה בלתי פוסקת של ידיעות וכוונות, הערכות ופרשנויות, אומנם מתוך כוונה להדגיש ולהחדיר צריבה תודעתית בבחינת מתן תחושה שאי אפשר להימלט מזה, אי אפשר להימנע מזה ואף חייבים לצרוך את זה ואסור להחמיץ את זה -- מה שמביא את האזרח הקטן להלם מידע, בדומה להלם קרב; אובדן מוחלט של צניעות ןענווה מצד להקת המופיעים והמדברים ואף יותר מכך, עלייה במפלס ההיבריס, הביטחון המופרז ופיזור הבטחות חסרות בסיס ובמידה רבה מכירת איטריות של אשלייה; הפיכה הדרגתית אך מהירה של ערוצי התקשורת, לכלי תעמולה זולה וחסרת בושה של אג'נדות שונות והזנחה בוטה של כיבוד הדדי, סובלנות וסבלנות, תרבות דיון, תקינות והוגנות בסיסיים, עד כדי הזנייה וזריעת ארס, שיסוי, פילוג וחוסר ביקורתיות עצמית ללא פילטרים...
מהי הבמה ומי הם השחקנים במופעי האימים האלה? ברדיו מופיעים מנחים-מראיינים בודדים ובזוגות שמביאים אורחים שונים ומשונים לשיחות וויכוחים עקרים חוזרים ונישנים. בטלוויזיה פורחת התופעה של "פנלים" בצורת שולחן עגול פיזי שבו מתנהלים דיונים בשיטה של צרחות והפרעות הדדיות ללא אפשרות של הבעת דעות בצורה שהמתבונן-מאזין יצליח להבין ולקלוט את המתרחש ואת התוכן; והשחקנים? תמיד במרכז יושב המנחה-מראיין שמנסה לנווט ללא הצלחה יתרה את רוח הדיון ומשני צדדיו יושבים מרכיבי הלהקה. השאלות הן אותן השאלות, תמיד שבלוניות וחסרות מעוף ומקוריות, מה עוד שחלקם משחקים את תפקיד השואל המבריק, החכם, הנועז והבקיא, לרוב ללא בסיס. השחקנים מורכבים תמיד משני סוגים: בעלי תפקיד, עמדה או מקצוע (מומחיות?) עכשוויים, ולצידם מופיעים "בכירים-לשעבר" כמו גנרלים, פוליטיקאים, עסקנים, עיתונאים, ידוענים, משפיענים, כוכבי רשת, לוביסטים, מאכערים, יועצים אסטרטגיים וטקטיים, מומחים בתוקף השכלתם, עיסוקם או מטעם עצמם ועוד כהנה וכהנה כיד הדמיון הטובה עליהם -- וכולם, אבל כולם מביעים את דעתם על כל נושא שלא יהיה גם אם אין להם עליו מושג ירוק וללא בושה רחמנא ליצלן... והעיקר: היעלמות מוחלטת של ההבדלים בין אמת לשקר...
ניתן לומר בקלות בלתי נסבלת שמדובר במופעים של אנשים שמדברים את עצמם לדעת בבלי דעת
מדובר להלכה ולמעשה במופעים שמדגימים אבחנה קלינית ברורה של היפומניה תקשורתית קבוצתית [דברנות-יתר, פטפטת, קשקשת, ברברת, להגת... גבבת... מללת, ומה לא!] על פי הגדרה מספרי הפסיכיאטריה המודרניים: "היפומניה היא מצב נפשי המתבטא בתסמינים מתונים של מאניה ללא מרכיב פסיכוטי. חלק מאותם מאפיינים כוללים:הערכה עצמית מנופחת וגרנדיוזית; דברנות יתר בלתי נשלטת עד כדי בולמוס, צרחות, וכניסה קבועה לדברי אחרים; מעוף מחשבות מהיר וזריקת סיסמאות וקלישאות ללא מעצורים; אובדן של ריכוז, קשב והתבטאות. התופעה אינה חמורה מספיק כדי להיות מוגדרת כנכות או פגיעה שמחייבת אשפוז. מדובר בהפרעת אישיות שרק בקצוות שלה מתקרבת לתמונה של הפרעה דו-קוטבית"... ועוד ועוד...
ומה קורה לאזרח הקטן שמתבונן ומקשיב? במקרה הטוב הוא פשוט לוחץ על כפתור ההשתקה, מפסיק לבהות במסך או להקשיב לרדיו... ; במקרה הרע הוא חווה תופעה של בלבלת נוראית, התמכרות ואובדן היכולת לביקורתיות סבירה של הדברים וכתוצאה מכך הוא מסיק דברים ללא בסיס עובדתי ומושפע מכל מיני מרעין-בישין אשר בימינו קרויים "פייק ניוז"... ; ובין שני המקרים: הוא חש מחנק ומחפש מזור ומתחיל לזפזפ ומעדיף לשמוע מוזיקה, לבהות במשחק כדורגל או בסרט של צ'רלי צ'פלין או בתוכנית בישול צבעונית או פשוט פונה לספר או לשינה או הליכה...
את זה מנצלת הנהגה פופוליסטית מושחתת כדי להישאר על גלגלי השלטון ועטיניו...
