יום רביעי, 27 במרץ 2024

הפתרון למציאות משוגעת

                         הפתרון  היחידי!

                      עלייה על הבסטיליה -

                            במרי אזרחי

                            בלתי אלים!

                                   *

                                  עמך





      בסטיליה=ממשלה וכנסת... 




יום שישי, 22 במרץ 2024

אנחנו עם...

            איזה עם אנחנו! -- ?

אנחנו עם שאוהב את מדינתו עד מוות - של אחרים
אנחנו עם שחורש את אדמתו - בידי זרים
אנחנו עם שבונה את בתיו - על ידי ערבים-אויבים
אנחנו עם שרבניו מעדיפים ללמוד תורה - בגולה
אנחנו עם שבוחר מנהיג שמונהג - על ידי מי שלא נבחרה
אנחנו עם שצבאו תלוי בנשק - של מעצמה בשקיעה
אנחנו עם שהופך את שופטיו וקציניו - לחוכא ואיטלולא בעיני נבחריו
אנחנו עם שמאמין בברית בין בתרים - עם אל אכזב
אנחנו עם שמנצל את 'שואתו' - כדי למכור אטריות בכל מחיר
אנחנו עם שמעדיף לחיות על חרבו לנצח - במקום שלום והצנע לכת
אנחנו עם שבלי אנטישמיות נעלם מהמפה - ומכאן שיש לטפחה
אנחנו עם שבוחר נבחרים - ברמה של רכלנים וזבלנים
אנחנו עם שבוחר עסקנים - שמחקו מהמילון את 'אחריות וביקורת עצמית'
אנחנו עם... ויש עוד הרבה מזה...
            אז איזה מין עם אנחנו?
עם נבחר, עם סגולה, אור לגויים - אבל רק בעיני עצמו!
            אז מגיע לנו! - הלא כן?

יום שני, 4 במרץ 2024

מציאות הכותרת

      ללא כותרת

בשמים רעם 'אדירים',
על האדמה של מטה
גזעים צעירים נכרתים
בגרזן של טיפשים.
ממזרח חיים מגיחים
מתעלות לידה רטובות,
וביניהם יושבת הזקנה
ומעשנת עצמה לדעת,
בארץ זוללת ומקוללת
שרובצת ומביטה
על הטמטמת האנושית
חסרת הכיוון, ובאותה העת
מתכווננת בכוונת צלפים
לעבר החידלון
של חירות מבוזבזת.

ממעל מתבונן אל נורא
עלילות של דם וכזב --
ברית בין בתרים
שאינה יודעת שובע
של לחם מרורים
והיסטוריה חוזרת,
ותהום צלמוות
על פני תבל
וגלות בגוף ולב
מתעלמת
ומסבה פנים...

ברביעי במרס 2024.

אפרופו אחד משיריו האחרונים של מאיר ויזלטיר: "שיר ללא שם"
גם לי גם לך לא יהיה,
אמרנו לשכנים.
-- מה לא יהיה?
(הם לא למדו תנ"ך) 

מדינה. בסוף לא תהיה מדינה.
קודם לכם לא תהיה.
בסוף לא תהיה גם לנו.

-- ומה כן יהיה?
יהיה גיהנום עלי אדמות --
נגילה ונשמחה בו.
       מתוך: קעקועים מאוחרים: שירים אחרונים 2023-2018, הוצ' הקיבוץ המאוחד, 2023, עמ' 121.

       שיר-נבואה... ואידך זיל וגמור...