שו"ת בין זקן לנכדה על פגעי האדם [מסדרת ש.ז.נ.א.א. - החמישית]
ארבע אחר הצהריים בגלידריה אהובה.
היא יורדת על חרוט גלידה
והוא על כוס קפה גדושה
וגם מקטרת עשנה...
"סבוש, מה זה החטופים האלה?
ובכלל, איך חוטפים אנשים... ולמה?"
הזקן מזדעזע, פולט סילון עשן לבן,
"מאיפה באה לך זאת השאלה... מהכיתה?"
"מה פתאום כיתה... זה מהנייד והמרקע,
סבא! אל תשקר לי שאינך יודע מה קרה,
אז תפסיק לברוח והסבר לי את הקושיה!
אני הרי יודעת שחטפו את הנכד של חברך,
כולם מדברים על זה בכל פגישה...".
הזקן נשען לאחור. הוא לא שמע דבר ממה שקורה סביבו
כאילו זוג אטמי-אזניים ירדו משמים וסתמו את נקבי מוחו.
שפתיו הרטיטו והמקטרת שקשקה בין שיניו מתחת לשפמו הצהוב.
הוא לא ידע את נפשו. היא הביטה בו וחיכתה למוצא פיו... תוך
כדי ליקוק הגלידה בטעמי תות ולימון וכירסום החרוט גופו.
"תני לי כמה דקות כדי להכין תשובה כהלכה, ילדה שלי קטנה",
"לך על זה סבוש, וחוץ מזה, אני כבר לא קטנה" והמשיכה בליקוק הגלידה.
הזקן קדח בקפלי מוחו והרהר בתוכו על ניסוח מתווה נאות להסבר מתאים לגילה:
"זקן עלוב שכמותך, איך הקטנה דחקה אותך לפינה. נכון! היא יותר נבונה מכמה זקנים שבין מכריי... אבל בכל זאת ועם זאת, איך לעזאזל מסבירים לילדה קטנה וזכה מה זה חטופים. הרי יש עוד הרבה מונחים כאלה כמו: מתים, פצועים, הרוגים, נרצחים, שבויים, ומה ההבדל בין אזרחים לחיילים, בין מנהיגים לעמך, בין אשמים לבין חפים מפשע, איזה פשע כבר יכול לבצע תינוק בן עשרה חודשים? ומהם כבר ההבדלים בין יהודי, ישראלי, ערבי, דרוזי, מוסלמי ונוצרי, עובד זר ופועל מקומי, והאם יצר לב האדם רע מנעוריו או לא, ומה הם מקורות הרוע והשנאה בין אלף העדות של קופי האדם, ומה תפקידו של האלוהים בסבך הזה, ומה מגיע ולמי מגיע ומתי וכיצד ואיך... איפה אמצא את המילים והמשפטים, ואיך אגונן על תמימותה... אלוהים קח אחריות, עזור לי אפילו שאני בטוח שאתה ההמצאה האנושית הכי נוראית, פעם אחת לפחות בקש סליחה מבן האנוש שיצר אותך..." -- הזקן המשיך לשרוט את נשמתו עד זוב דם שקוף במשך דקות ארוכות. הוא הבין שאי-מתן תשובה יהיה הרבה יותר גרוע ממתן תשובה כלשהי. הוא הניח את המקטרת בצד והזיז את כוס הקפה ופנה אליה במבט שהתחפש לחכם:
"ובכן קטנה-גדולה שלי, אני אנסה ואת הקשיבי
ובלי לשסע את דברי ולקרוע את חוט מחשבתי
כי זה קשה לי, אבל את הרי תביני..." --
היא הנהנה ותלתליה זעו. ליקוק הגלידה נמשך
והפעם באיטיות ובריכוז מופחת, עיניה תלויות
בשפם הצהוב שמרקד מעל שפתיים כחולות...
"ובכן, אני אדבר במשלים ורק על חטופים. נגיד, אם אני נכנס באמצע היום לבית הפרטי שלך אחרי צלצול בפעמון הדלת וקבלת רשות כניסה ולוקח את הנייד שלך ברשותך לזמן מה, הרי שמדובר בהשאלה או הלוואה (לעיתים מתנה שלא להחזרה) של חפץ, של חומר. אבל אם אני נכנס בהסתר באמצע הלילה לבית הפרטי שלך בעוד את ישנה, ולוקח את הנייד שלך, הרי שמדובר בגנבה, בגזל, בשוד ועל זה נשפטים ונכלאים בבית הסוהר. ולעומת זאת, אם באותו הלילה אני לוקח את הכלב שלך או יותר גרוע, את אחותך התינוקת ונעלם, הרי שמדובר בחטיפה של יצור חי ובמקרה של אדם חי ביותר מסתם חטיפה, אלא באינוס ובאכזריות ובכוח, וזה מעבר לחוק, למשפט ולצדק הבסיסי ביותר, זה מסוג הדברים שלא עושים כי הם לא אנושיים..." -- "רגע אחד, סבוש, אבל מה יוצא לו לחוטף מזה? מה הוא מרוויח מזה? לגבי הנייד אני מבינה...", חציו של חרוט הגלידה כבר שכן כבוד בבטנה של הקטנה.
"אוהו! אוהו! עכשיו נגיע לעיקר. החוטף אדם חי מבקש בדרך כלל להרוויח כופר תמורת החזרתו של החטוף, כלומר כסף או משהו אחר שהוא חושב שמגיע לו. במקרה כזה מדובר בפושע רגיל, אולי יותר אכזר, או בעל רצון לנקמה מכל מיני סיבות, ואולי הוא חולה נפש. אבל במקרה שאת מתכוונת אליו מדובר בעניין אחר לחלוטין. כאן יש ברקע סכסוך וריב ותיקים בין שני עמים כאשר החלש יותר בטוח שנעשה לו עוול והוא חש שמוכרח להחזיר לעצמו את מה שנגזל ממנו בעבר... אבל בגלל חולשתו הוא מחזיר מלחמה שערה באמצעים שעומדים לרשותו ואז הוא לא בוחל באמצעים גם אם הם מפלצתיים ולא אנושיים כמו חטיפה של אזרחים מבתיהם הפרטיים ואז לבקש את הכופר שהוא קובע וזה בדרך כלל יהיה קשור לסכסוך ביניהם, סכסוך על קרקע, על חופש, על זכות למדינה וכדומה. כאן לא מדובר בחוק ומשפט וצדק וכדומה כי במקרה הזה הצד החלש אינו חתום על הסכמים והבנות בינלומיות ועל מה שמקובל במלחמות..." - הזקן חש שהוא מבולבל ומבלבל ונכנס למבוי סתום... לתחושתו גם מבוגרים לא ממש יבינו את המשלים שלו, לא כל שכן הקטנה שלו... הוא חש תסכול וייאוש... ואז:
"סבוש, אני חושבת שהבנתי, הבנתי,
למעשה אין כאן פתרון אמיתי או רציני
כי למעשה הסכסוך הוא הבעייתי
ואם נפתור אותו אז לא יצטרכו לחטוף...
אבל אני צריכה עוד קצת לחשוב...
וחוץ מזה, גמרתי את הגלידה
והתעייפתי מזאת החטיפה
אז, סבוש! הביתה."
הזקן חש בחמיצות שעולה ומזדחלת לאורך הוושט. הוא הבין שהיא הבינה טוב ממנו את השורש. הוא כעס על עצמו על תסבוכת הברברת אליה נכנס מול חרוט הגלידה. הוא התנחם בעובדה שהקטנה היא עתיד האומה והוא טובל בעברה עם רגל אחת בקברה.
