בלילה שלפני ערב יום הכיפורים, 2023... חשבתי... הגיתי ותהיתי...
אדם דתי, מה יש לו איתי? מה לו ולי? לי, אני, האדם הלא דתי! (חילוני?) וכן, זה לא חשוב אם באדם יהודי, מוסלמי, נוצרי, עובד אלילים או בן דת איקס כלשהי, אפילו חייזרית, ובלבד שאדם הוא (הומו סאפיינס). וכמו כן, אין כל חשיבות ללאום, לאתנוס, לשבט, לעדה, למגזר, לחמולה או לאומה עם דגל להנפה. וגם כן, רק ב'להאמין' מדובר, במובן של 'מותר האדם מן הבהמה' ["כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם, כמות זה כן מות זה, ורוח אחד לכל, ומותר האדם מן הבהמה, אין כי הכל הבל"; קהלת, פרק ג', פסוק י"ט] - שהרי 'להאמין' - פעולה אנושית רצונית היא (ואולי לא היא? אולי גנטית, אינסטרומנטלית, חינוכית-סביבתית מעובריות לבגרות), זו של מוח או שמא נפש-נשמה-רוח-תודעה או סתם מסה אלגוריתמית של חוטי עצב מוליכי חשמל.
אני, האדם הלא דתי, מעולם לא חשבתי, לא השתוקקתי, לא ייחלתי ולא קיוויתי שהאדם הדתי יחבור אלי ויזנח דתיותו, רחמנא ליצלן, ויהיה כמוני. שהרי הוא ודתו בדלת אמותיו, חד הם! שם בביתו-מבצרו הפרטי, בינו לבין בני ביתו, שם הפרטיות היא דבר קדוש, מובטח משמים ואדם. ולכן ומכאן, כאדם לא דתי, מעולם לא שאלתי אדם דתי, למה, כיצד ואיך? לא הקתי לו, כיבדתי את פרטיותו באופן מוחלט לאין קץ. מכאן ברור שלא אני המצאתי את האמירה הנכוחה "להחזיר בתשובה או בשאלה", ובכלל אינני מהמחזירנים למיניהם... מי אני בכלל?... כנהג מונית אני אסיע כל אדם, דתי ולא דתי אל מקום חפצו תמורת תשלום הוגן ותו לא - פרנסה ולחם!
אבל הוא, האדם הדתי (יהודי במקרה), אוהו! לא ולא! - הוא רוצה להחזירני בתשובה ולמנוע מחברו הדתי מלצאת בשאלה. הוא לא מכבד את פרטיותי, את אי-הדתיות שלי. הוא כנהג מונית לא יסיע אותי למחוז חפצי אלא תמורת חזרה בתשובה, כיפה ותפילין. הוא כן חושב, כן משתוקק, כן מייחל וכן מקווה ועז רצונו שאהיה כמוהו, וכי למה? ככה! כי אלוהים ציווה, הרב הורה ופסק בשם מסורת, בשם הלכה ובשם אימת האל הבלתי נראה, אותו מאן דהוא מראש הר סיני, מתוך סנה בוער, מתוך גיא הרגה או מזבח עגל זהב... וכי למה???
יען כי, אני, האדם הלא דתי נחשב ליצור יהודי פגום, מסכן, אומלל, אובד-דרך, מי שזקוק לטיפול, עזרה והכוונה או הסללה, מי שנודד בעולם כגרגר חול שאינו מוצא מקום מנוחה, מי שאינו רואה אורות בקצה מנהרה. אמנם, אפשר לחיות לידו בלי להציק לו, אבל אי-אפשר להסתיר מבטי חמלה, ותמיד יש את התקווה לשינוי בבוא הגאולה או משיח על מרכבה... ועם זאת אולי בכל זאת כדאי לנסות לתקנו (את האדם הטועה הלא דתי), לשפרו, לקרבו, לא בכוח אלא במתק שפתיים, בהבאת האור האלוקי למשכנו הפרטי, ואם זה לא יילך, אז מותר ואף רצוי בקצת כוח ובעזרת ה'דמוקרטיה' ההיא משם (זו של העם ולא זו של אלוהים. ואפשר גם להיות פעילים ונמרצים כי הרי בתינוק שנשבה עסקינן ומצוות פדיון שבויים היא מדאורייתא והיא קדושה כמו השבת מלכה, אז מותר גם בכוח להראות לו את הדרך אל האור בקצה מנהרת החילוניות החשוכה...
... אז חשבתי לעצמי, אני האדם החילוני, מי שמך? אתה האדם הדתי היהודי החסוד והמכובד, מי אתה בכלל, בשם מי ומה אתה מעיז! זה אפילו לא חוצפה סתם (זה הרי לא מיסיונריות נוצרית או חרב מוסלמית רחמנא ליצלן?) - זה סתם התעמרות וגזלת חירות... גם אם הכל מוסווה ברשת הסוואה של כוונות טובות שמובילות לגיהינום מסוג אחר... אבל זה לא חדש!
לפנות בוקר נזכרתי בהתכתבות ושיח דומה מאמצע שנת 2019, הפעם, לא מדומיין:
במאמר שנשא כותרת "מחטף ההלכה" מצאתי אז את המשפט הבא שנאמר על ידי רב משפיען: "הסוגיות הבוערות סביב הזהות היהודית של החברה הישראלית הולכות לאיבוד. המאבק שלנו [היהודי הדתי] הוא למען הציבור החילוני, שגורמים לו לאבד את העוגנים ששומרים על הזהות שלו..." - שומו שמים! תודה לכבוד הרב שאץ רץ להצילני מכוחות הרשע... וכך עניתי לו (סרבו לפרסם את תגובתי כי הייתה בוטה מידי?):
"רב יקר! אני הוא נציגו של הציבור החילוני האומלל שלמענו אתה נאבק כדי שלא אאבד את העוגנים ששומרים על זהותי. הומו סאפיינס יקר וטוב לב, בטוחני שבעל כוונות טובות וטהורות אתה וממלא שליחות אלוהית מלאת סכנות ומהמורות - אבל מי שמך? מאין הסמכות? בשם מי או מה אתה מדבר? ממי המינוי? האם אתה נבחר ציבור ב'דמוקרטיה'? לא ידוע לי שאי פעם ביקשתי את עזרתך במאבק, לא ידעתי שאבדתי עוגנים, ויש לי מגדלורים משלי, לא ידוע לי שאני זקוק למאבקך הנעלה והמופלא למען זהותי... ובכלל, לא ידוע לי שאני במאבק כלשהו (האמן לי, אני מכיר מלחמות לרוב ומכל הסוגים ובתי הקברות מלאים בחברי שהלכו...). אזרח ישראלי יקר! האם אינך חש באסימטריה המחרידה שאתה יוצר ביני לבינך??? - ובכן אסביר מעט את עצמי:
"ביום מסוים, בשעה מסוימת, ברגע אחד מוחלט, שנינו נפלטנו מנראתיק אישה לאחר ששכנו ברחמה ושתינו משלייתה במשך תשעה ירחי לידה. יחד עברנו (כל אחד לחוד) בתעלת לידה צרה והוזנקנו בבכי וצרחה לאוויר העולם. באותו רגע מכונן היינו שווים בכל - היינו עוברי-אדם חסרי עצמיות, יצורים שלא שאלו אותם דבר וחצי דבר: לא אם רוצים אנו לבוא לעולם, לאיזה עולם, לא כיצד, למה ולצורך מה. היינו אז במצב צבירה של אישיות=אפס-כלום... היינו בני אנוש ברי תמותה מהרגע הראשון ותו לא! ואז, כן אז, הגיח מישהו מהצד והטביע על מצחנו ברקוד בלתי מחיק לכל חיינו - "נולד לאם יהודיה" - עד כאן הכל עובדתי - הפכנו לשני בנים לעם היהודי או לדת היהודית או לשניהם ולא מבחירה חופשית!
"שנים רבות חלפו. אתה הפכת להיות אדם יהודי דתי ואני לאדם יהודי חילוני, ושנינו אזרחים שווי-זכויות וחובות במדינת ישראל היהודית והדמוקרטית, לפחות להלכה אם לא למעשה (הלכה במובן חוק מדינה ולא במובן חוק ההלכה הדתית). שנינו בני תמותה שווים, שנינו שייכים למין הזואולוגי הומו סאפיינס (האדם הנבון... קרוב רחוק של משפחת הקופים לפי המדע ולא לפי הדת). שנינו מאמינים, כלומר מבצעים את הפעולה של "להאמין", שאם לא כן, הרי אנו בהמות, עצים, אבנים או דגים, רחמנא ליצלן. כיום ההבדל בינינו הוא במושאי האמונה בלבד!אתה באלוברב ואני במדע ובאמת. הדתיות היא הדרך שבה אתה מבצע את אמונתך (טקסים, פולחנים...), והחילוניות היא דרכי שלי, שתיהן דרכים שנבחרו באופן חופשי פחות או יותר. מה ששונה היא הפרשנות וגם היא לגיטימית ושווה... ברם-אולם... כאן מתחילה האסימטריה:
"אני מעולם לא עלה ולא עולה על דעתי להחזירך בשאלה שהרי אין בינינו היררכיה, מעולם לא עלה בדעתי להתערב באורח חייך בדלת אמותיך, מעולם לא הטפתי לך, ונמנעתי בכל מחיר (האמן לי, שילמתי מחירים, אבל מרצון, מהסכמה ומתוך כיבוד השוני והאחרות) מלחלק לך ציונים מכל סוג שהוא! לעומת זאת, אני בעינך, אני יהודי מסכן שיש לבכות לו, לרחם עליו, יהודי פגום שיש לתקנו, תינוק שנשבה שצריך לפדותו ומכאן שפעולת ההחזרה היא הקדושה והמקדשת אמצעים -- איזו יומרה! איזו חוצפה! איזה החזרה ואיזה נעליים, איזו תשובה ואיזה גרביים... מי שמך?
"בניגוד מוחלט לחזון איש שטען שעגלתו מלאה ועגלתי ריקה (ללא בדיקה וחקירה של תוכן עגלתי), אני הקטן, מעולם לא עלה על דעתי לתת ציונים לעגלתו, מעולם לא ניסיתי לתת לה ערך כזה או אחר, שהרי זו עגלתו הפרטית שלו ומי אני שאעשה כזאת (אני בעד "והצנע לכת") והאמן לי, לא מבורות נהגתי כך... אבל הוא, הוא ברוב חוצפתו החליט שעגלתי ריקה, אפילו מבלי להציץ בה (שהרי זה אסור מן התורה). ובכן, עגלתי מלאה בדיוק כמו עגלתך, התכנים שונים, הפרשנויות שונות, אבל זה ענייני שלי בלבד... אני מזכיר לך, הבחירה היא חופשית ושווה... אני מעולם ולעולם לא אכריח אותך לעלות על עגלתי.
"ביום שאתה תתייחס אלי כמו שאני מתייחס אליך, תעלם האסימטריה ואז נוכל להיפגש כדי לבנות גשרים יעילים שאינם בנויים על פטרונות, עליונות וכפייה. אלפיים שנהישבו יהודים דתיים בגלויות וחיכו למשיח בלי לנקוף אצבע (ויש כאלה שממשיכים בכך עד היום) ויצרו הלכה של גלות שאכן שמרה על גחלת... והנה באו החילונים והקימו מדינה שאתה ואני חלק ממנה, ויש מספיק חומרים משותפים לנו מבלי הצורך הנואל בהשוואת עגלות ובמרוצי סוסים... העוגנים שלי לא חייבים להיות זהים לאלה שלך... לדתיות היהודית כמו גם לחילוניות היהודית אלף פנים וכולן טובות וראויות... רק כך תפתח הדרך ליהדות ישראלית מפויסת וחדשה"
ולאור העשור האחרון ובמיוחד השנה האחרונה, נדמה לי שמרוץ העגלות נמשך ומתקרב לסיומו וסופו הנראה באופק הוא מלחמת אחים והתפצלות לשני עמים שונים, אבל מה יהיה אם האסימטריה הפעם תהיה הפוכה?... ואידך זיל וגמור...
