על פשעי רבנים

                                על שלושה פשעי הרבנים ועל ארבעה לא יסולחנו 

החברה הישראלית מפולגת לשבטים, פילוג שהלך והעמיק וממשיך בכך בעשורים האחרונים מאז רצח ראש ממשלה נבחר. זוהי "עובדה" או יותר נכון , זה תצ"א = תצלום אוויר של הנוף הישראלי ממעוף הציפור. אין כל חשיבות לשאלה, איך, למה ומדוע זה קרה? - כי זה קורה עכשיו, כי זה נמשך וממשיך לקרות וזה זורם ללא מעצור במורד ברור וצפוי... אמנם הרקליטוס מאפסוס טען "אינך יכול להיכנס לאותו הנהר פעמיים" כי "גם כשאנו נכנסים לאותם נהרות, כל הזמן זורמים עלינו מים אחרים" - ברם אולם הרקליטוס התכוון ל"שינוי" אך התעלם מ"הכיוון" ואנוכי הקטן מדגיש את הכיוון כי לא כל תנועה בכל כיוון מובילה לאותו מקום או תוצאה.

שבט יהודי אחד (בין אחרים... הוא לא היחיד) עומד במוקד הסטיות ההתנהגותיות הנפשעות של החברה הישראלית המשוסעת והמוסתת בימי קורונה אלה, עמידה עתיקה שהחלה עוד לפני העשורים האחרונים - השבט החרדי = היהדות האורתודוקסית. לבני השבט הזה כמה מאפיינים חדים ובולטים:  אלוהים הוא מעל לכל, מעל המדינה, מעל החירות, מעל הדמוקרטיה, מעל הצבא ומעל המשטרה; שליח האל הוא הרב שאינו נבחר אלא מתמנה מטעם שושלתו (בחצרות החסידיות) או מטעם בכירותו הלמדנית (בחצרות הליטאיות); המשטר החברתי הפנימי הוא דיקטטורי; הם מובדלים וחיים בגטו מ"רצון" = פקודת הרב; לימוד התורה והתורה בלבד הוא מעל לכל; הבריאות והכלכלה תלויים ברב ובשנוררים; מושגים כמו נאורות, קדמה, מדע וכדומה הם חסרי מעמד; מעמד האישה הוא לבושתה... ובעיקר, זה שבט שאין לו נקיפות מצפון בכל הקשור לניצול וסחיטה של השלטון כאלו מדובר בשלטון הצאר בתחום המושב במאה ה-19... אלא שזה היה באמת שלטון זר ומדכא... ולא כך הדבר במדינת היהודים. לכל זה אין חשיבות אילו השבט הזה היה לפחות תורם משהו מתוך דלת אמותיו... לסביבתו... ולא היא.

ספר עמוס, פרקים א'-ב' מתחיל בפסוק "דברי עמוס אשר היה בנוקדים מתקוע אשר חזה על ישראל בימי עוזיה מלך יהודה ובימי ירבעם בן-יואש מלך ישראל" - אז היו שני שבטים, שתי ממלכות ושני מלכים והיום יש מדינה אחת עם לפחות שישה שבטים וחמולות לרוב ובכל מערכת בחירות בין שלושים לארבעים רשימות... ויש גם ראש ממשלה נבחר שמשוכנע שהוא מלך מורם מעם. בשני הפרקים האלה עמוס הנביא היוקד מוכיח על חטא ומעניש בנוסח "על שלושה פשעי איקס ועל ארבעה לא אשיבנו". הוא שופך מררתו על שישה גויים-אויבים מבחוץ: דמשק, עזה, צור, אדום, עמון ומואב, מקבילים של מצרים, סעודיה, ירדן,הציר אירן-עיראק-סוריה ולבנון של ימינו. אבל אז פונה עמוס פנימה ומתגולל על שני השבטים היהודיים של אז: 

"על שלושה פשעי יהודה ועל ארבעה לא אשיבנו - על מאסם את תורת אלוהים וחוקיו לא שמרו ויתעום כזביהם אשר הלכו אבותם אחריהם" - פסוק אחד של תוכחה וזהו זה! הרבנים או הכהנים של אלה פשוט בגדו באלוהים עצמו וזה סתם טפשות... אבל כשהוא פונה לשבט השני, הסיפור משתנה, "על שלושה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו - על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעליים...">ומכאן קרוב לעשרה פסוקים של חטאים מכול הסוגים והמינים... נחשו אתם הקוראים למי מאלה שייך השבט החרדי של ימינו? ומכאן לדברים שעמוס היה מטיח ברבני השבט החרדי דהיום:

"על שלושה פשעי הרבנים ועל ארבעה לא אשיבם" - איזה שלושה ואיזה ארבעה ואיזה נעליים?! - להלן רשימה חלקית , מדגמית ומזערית מתוך שפע של עשרות פסוקים:

- על הפקרת צאן מרעיתם למגפת מוות ברת מניעה

- על זלזול באם כול המצוות = פיקוח נפש דוחה שבת = דוחה הכול

- על הגבהת החומות, סגירה בגטאות ומניעת חירות

- על מניעה של ידע, מדע, שכל ישר ובגידה ב"אם אין אני לי מי לי"

- על טיפוח בורות, דלות וטמטום

- על נשיאת שם אלוהים לשווא

- על... על... על...

וכל זה - לא לשם שמיים אלא בשם חטא היוהרה והגאווה = הצורך האישי בכוח ושליטה, שליטה וכוח

            תוך התעלמות מ"והצנע לכת", ספק ובושה, ולקיחת סמכות בלי אחריות!