בלדה/קינה על מותה של הפרפרזה
במים שחורים מסחופת כתרים ולוויתנים מתאבדים,
דומם שטה ספינת שוטים אל עבר אופקים זוהרים,
תיבת נוח של כסילים ללא יונה או עורב עם ענפי זיתים.
על גשר פיקוד ליד הגה ניווט, בין תרנים, ארובות ודגלים,
עומד קברניט אפלטוני, שיער סגול מתנופף ברוח,
ומכריז בלחישה רועמת בכריזה רמקולית מהדהדת:
"הדוגית זה אני -- ניצחונכם ניצחוני,כישלונכם שלכם,
אני מוביל מושיע ואתם שוטים שטים על גבי דכים מתנפצים...
הוא ייסר אתכם בשוטים ואני בפרגולים ועקרבים!
אצלי תפיקו מרגליות למרות ועל אף צמאונכם --
פרד מורעב נותן עבודה בלי חציר ומנוחה עד שמת ומוחלף,
וכל הכבוד למסירות , לנאמנות ולהתמכרות -- וכן,
רק אני יודע את מקור החיסונים... חסונים, חסינים וחסרי אונים,
אסירי תודה ומחאה, מחמאה וחמאה מרוחה... תהיו"
-- מישהו קרא לזה ניכוס-יתר בררני?!
הקברניט הצהיר השכם והערב (בעיקר בשמונה אחרי ערביים),
כשהוא עירום ועריה, כי לא היה על הסיפון ילד פוצה-פה ומצפצף.
רק ערב רב של אווילים משרישים השטים אל גן העדן של הטמבלים.
ברם אולם, ממעל הופיע משבית שמחות מקצועי,
נביא זעם של "על שלושה פשעי... ועל ארבעה לא אסלחנו" --
שחף לבן, מתרוצץ בבעתה וזועק בקול תרועה מרה:
"סירת משוגעים! לאן אתם מפליגים?
שם באופקים הזוהרים, שם ארץ התמימים והטיפשים,
שם שרטונים, מערבולות ותהומות הנשייה של הטומטומים,
עצרו ורדו מן הארבה, מן הרפסודה הרקובה... המלך הזה לא רק עירום הוא, אלא גם... ואז
קול רעם ירי נשמע! וגופה על סיפון נחתה בחבטת אימה, כי
בעזרת מלחכי פינכה השחף נורה וצנח על גשר דוגית השוטים.
