יום שני, 17 במרץ 2025

על סוגי קברניטים

                             על קברניטים, שמשונים ומה שביניהם 

שלושה קברניטים ירדו לארץ,
נפלטו בטבורם לאוויר עולם
מרחם ונרתיק אמם:
הקברניט הטוב, הקברניט הרע והקברניט השמשוני...
ויש גם רביעי, נולד לאחרונה, מקורי עד אימה!

הקברניט הטוב בונה ספינה
חזקה, יפה, נוחה, ומוכנה לכל סערה.
יוצא ובא, מוביל בני אדם וסחורה.
ביום פקודה נוטש אחרון את האונייה
אחרי שדאג להצלת נוסעים וכבודה!

הקברניט הרע בונה ספינה
קשוחה ונוחה רק עבור עצמו מוכנה.
מוביל מה שמוביל, אך רק לתאו דאגה.
ביום פקודה נוטש ראשון את האונייה
רק אחרי הטבעת אנשיה והכבודה!

הקברניט השמשוני מקבל ספינה,
מנסה בכל כוחו להשיטה בבטחה
וביום פקודה, אחרי הצלת אנשיה וכבודה,
נוטש אחרון, מטביע וטובע יחד עם אויבים
בבחינת "תמות נפשי עם פלשתים"!

מיהו הרביעי, שבעת הזו נולד לראשונה?
קברניט רע וגם שמשוני אך בהפוכה...
זה שמקבל ספינה, חזקה, יפה, נוחה ומוכנה לכל סערה.
מתאמץ מאוד להטביע אנשיה וכבודה...
ואז נוטש אחרון אל מקלט קבורה
בבחינת: "אם אני לא חי, אתם תמותו לפני!"
לא עם אויבים רחמנא ליצלן...
אלא עם בני עמו עצמם!!!


יום שלישי, 11 במרץ 2025

גט או גטו

                                 גט כריתות או חזרה לגטו? -- מלחמת העגלות! 

{ההגיג שבהמשך נפלט ונחת על דפים לבנים במהלך כמה וכמה לילות אחרונים. הוא מבולבל, דייסתי וחידתי ולעיתים קרובות דורש הסבר וקריאה בין ומתחת לשורות. מקורו בדמות הכותב וברקע הכפול של זמן הכתיבה. אני עצמי, זקן בערוב ימיו, כזה שראה בחייו יותר מדבר מה, הומו סאפיינס, יהודי חילוני למהדרין, ציוני אדוק לא פנטי, אזרח שומר חוק ומשלם מיסים, דמוקרט ליברלי בהשקפת עולמו, חרד לערכים כמו שוויון, חירות, זכויות אדם וחופש ביטוי... ועוד. הרקע הכפול? מחד, תחושת הדרדרות מתמדת של החברה הישראלית בעשורים האחרונים, בעיקר באיכות ההנהגות הנבחרות, תהליכים של קיצוניזציה, ימיניזציה ודתיזציה של כל מה שקיים, פופוליזם, אופורטוניזם, שחיתות ומחיקה של קווים אדומים ושל ההבדל בין שקר לאמת, הריסה שיטתית של ממסדים ושומרי סף ומעבר מפוליטיקה רציונלית לכזו שהיא מיתית-משיחית כולל שליטה על עם אחר בשם שמים... כאשר השיא הגיע עת פרצה מגפה, לאחר ניסיון הפיכה משטרית ולבסוף מחדל-אסון מתמשך מה-7.10.23 עד היום כולל מלחמה רב-זירתית נמשכת, מרובת הישגים וגם כישלונות מחפירים ודשדוש חסר תוחלת, תכלית או סוף נראה לעין וגריסה עד דק של הקשר בין סמכות לאחריות, בין יושרה ונורמות אישיות לבין התחייבות לשירות הבוחר... ומאידך, קריאה והתעמקות רוויית דמע בשני טקסטים מעוררי צמרמורת, כאב וייאוש שחוברו על ידי שני יהודים בהפרש של שמונים שנה: אוריה שביט, מלחמת היהודים: דת, עדתיות, לאומיות ופוליטיקה בישראל, הוצ' ידיעות אחרונות, 2025 ; ארנסט קסירר, מיתוס המדינה, 1945 [תורגם מאנגלית ויצא לאור לאחרונה בהוצ' כרמל].}
                                                                             ***
במסע אלפי שנים מתקופת קופים על עצים, מהמערה של הומו סאפיינס בודד או זו של אפלטון
דרך זוג, משפחה, חמולה, שבט, עם, לאום, אומה או גזע (אתנוס) וצבע... שפה וקשר, מזג ותרבות...
מעבדות לחירות, כיבושים, שופטים ונביאים, ממלכה וריבונות וארץ גם, אדמה משלך וגם אמונה... במה?
דת-יהדות-התגלות ועבריות, אלוהים אחד, גלות ופזורות, שני בתים חרבים, מרד אחד כוזב בעידוד רב גדול-קטן,
ואוסף מופלא של פורענויות, פוגרומים, אנטישמיות, זקני ציון ואמנציפציה כושלת וטיפה התבוללות... אבל גם:
דהיה אל כהינה מהמגרב, שמואל הנגיד מגרנדה ומרדכי אנילביץ' מוורשה וגם בעל רטייה אחת... ויש עוד...
ובינתיים... לאומיות, ציונות, אורתודוקסיה, הלכה ורבנים מתווכים, רפורמציה, חילוניות ומסורת,
ארץ אבות מובטחת, התנחלויות, מאחזים וגם גירושים, רבנות לוחמת לכשרות משתלמת... ובית שלישי באופק,
ובעיקר: חלוצים לפני המחנה, דוחקי קץ, גאולה בעין -- שבתאי צבי חדש על חמור אביר כשפרנק אוחז ברסן...
ולרוב, לא לומדים מההיסטוריה שכן חוזרת, לא מפיקים לקחים ומחכים למשיח על חמור לבן וקורבן פרה אדומה...
ואז -- רנסנס מדיני... ומדרון חלקלק (ברבע הראשון של המאה ה-21 של האלף החמישי ואחרי בין תנ"ך לפלמ"ח),
יען כי הוויה חדשה נולדה: זו שנעה בין דתיות לחילוניות תוצר הנאורות, בין דת-לאום לבין לאום-דת ומכאן הדרדרות
עד אלי צומת דרכים כואבת וצורך קביעה ובחירה! (... לעתיד רחוק! כזה שלא רואים ממטר אצל פוליטיקאים):
                                                       במזלג שבילים -- גט או גטו???
בין גט כריתות, היפרדות והתפצלות לשני עמים או אף לשניים עשר שבטים והרבה מערות ומנעד שביניהם,
לבין חזרה לגטו, פיזור גלויות שקובצו, לגטו ציוני שגם הוא פזורה אחת מרבות... בפלסטין או פלשתינה...
ובאמצע אפשרות אכזרית למלחמת אחים ומלחמת אזרחים בין עם לבדד ישכון לבין עם נורמלי ככל הגויים.
אבל איך? הרי אנו עם סגולה, עם נבחר, אור לגויים מחפשי החשמל, העם העליון והיחיד בעל ההבטחה... אז כן --
גטו בכפייה מבחוץ, גטו מרצון שבפנים, גטו סביב גטו וחומות של מבוך עגול ללא פתח, מוצא או אופק,
ויש גם אפשרות לגטו ליד גטו, לגטו עם מנהרות ומעברים סודיים וגשרים בלתי נראים לגטו שכן או רחוק.
ומה עושים כשעל מגדלי חומות של הגטאות מונף אותו הדגל כך שלכאורה יש אחדות ויש ביחד
ויש קהילה ליד קהילות ויש אלוהים ורבנים שליחים מטעם עצמם, רוב מתרפס בפני מיעוט,
גנרלים ונבחרי ציבור עולים לקנוסה והמפעל הציוני מתקרב לקיצו ולא מידי אויב מבחוץ...
והרי מה רע בחורבן בית שלישי אחרי שניים שכבר היו (חוץ משואה ושנאת גויים)?
הרי את הגלות אנו כבר מכירים אלפיים שנים, היא הרי מפלטנו, עם הגויים כבר למדנו לחיות או למות...
                                                           אבל לא עם עצמנו!?
אז יעלה בעל הקושיות וישאל: מה פירוש גט? ומה פירוש גטו, רווח והפסד, יתרונות וחסרונות... מהם?
גט הוא בחירה בהיפרדות אחרי שנים של ביחד שנפרמו אט אט לחוטי סבל-כאב ללא נשוא,
גט הוא הכרה שהפרטנרים עלו על מישורים מקבילים והסולמות נעלמו ואין אופציה למפגש.
גטו הוא בחירה בחיי רווקות והסתגרות מאחורי חומות כי איום החוץ גדול מדי ומפחיד ובעיקר: אין צורך במפגש!
ברם-אולם, אחרי כל גט נוצרים גטאות, בעוד שאחרי נפילת חומות נוצרים זוגות וקהילות... ועם זאת,
מהי ההתנהלות הגרועה ביותר שמוליכה לצומת בה יש לבחור בין גט לבין גטו ואולי לאובדן מוחלט?
                                                      התעלמות, אשלייתיות והכלה!!!
להתעלם ממציאות, לעוות תמונה חיה, לפרש פירושי סרק, לטמון ראש בחול, לחיות בלה-לה לנד ולהאמין...
בקונצפציות, בהולוגרמות, בסיפורי מעשיות, עצות אחיתופל, רצון ןתשוקה לשקט, להגיב ללחצים ולא ליזום,
לטפוח על השכם שלך או של אחר, יהיה בסדר, הכל בשליטה, ערוכים לכל תרחיש חוץ מזה שאכן יגיע... ויפתיע...
עם הנצח תמיד ינצח -- עשורים רבים הוא מפסיד ומפסיד, לא מנצח ולא נעליים... אבל בטוח שכן -- ניצחון מוחלט!
בעזרת השם יהיה טוב, או כלב ימות או פריץ יושיע ובכלל, לא לדאוג, הזמן פועל לטובתנו, לא רואים עננים...
הרי אנחנו כל כך מעולים, ברוכים בפרסי נובל למכביר, אלופי ההייטק -- בועה ובלון בלבוש מודרני... ולכן:
את החקלאות, את התעשייה, את הצומוד אנו מחסלים במו ידינו... מחה דמעה מעיניך גורדון! יען כי, ראה:
הכל עובר חביבי, זה יעבור ואנו נשוב ונחזור בגדול בעזרת לומדי התורה ורבני דין רודף ותורת המלך וערבי עבד...
קיר ברזל בנינו מקש וגבבה, עצמאות על תנאי ותלות, ובכלל מה רע...
אנחנו אימפריה "דלה שמטה" לתפארת ציון ומשיח...
בזה כוחנו! ביחד ננצח! (או נפסיד), ב"שנורריי" אלופים!
ועם זאת ובכל זאת: אשליות מתנפצות... אז מה עושים, אבינו שבשמים?
עוד שנייה אחת, לפני תשובה, הערת שוליים בקצה הדף -- 
לא מול אויב מבחוץ, אלא בתוכנו אנו , בתוך המחנה!
                                                    המלחמה תהיה מלחמת העגלות:
בין העגלה המלאה מימין וכהלכה (בדפי גלות) לבין העגלה הריקה משמאל... עם תרבות, חופש, שוויון ואחווה...
ובכן, להלן רשימת האפשרויות לבחירה, מודיע שופר-כרוז בכיכרות המדינה, מאב השמים, ומלאך מקריא מגילה:
     גט בין לאום לדת, בין חילוני לדתי וחיים בשלום קר או חם או במלחמה;
     הלאום או הדת, ישראל או יהודה: אחד מסתלק לגטו משלו כאן או שם;
     מעבר לרודנות, אזי המדינה הופכת לגטו מצורע, מצור וחיים על החרב לנצח שלא יהיה!;
     הכחדה של חלום המדינה היהודית, הציונית והדמוקרטית וחזרה אל ארבעה ערי קודש ושד"רים לחו"ל!