מרטין בובר, הרמן כהן והפילוסוף הדגול ב.נ.רוהם -- השוואה?

                       חברה, חברותא וכנופייה: שלוש אופציות להתאגדות של יהודים

בלי לשים לב ומתחת לקרני המכ"ם האלוהי, מדינת היהודים הצעירה עוברת שלב בכינונה והבשלתה -- מחברה יהודית-ציונית-דמוקרטית לשלב אחר שיוגדר להלן... אך לפני כן כמה נקודות בהבנת הנקרא: מקס וובר מבחין בין"התחברות לחברה" על בסיס של אינטרסים משותפים ובין "התחברות לחברותא" על בסיס של שיתוף המבוסס על רגש. בעקבות וובר ושורה ארוכה של פילוסופים אירופיים בני המאה ה-19 וה-20, הבחין מרטין בובר בין "חברה" אותה כינה "התאגדות למען אינטרסים" לבין "חברותא" שאותה כינה "התאגדות למען חיים". לפי תפיסה זו תהיה הציונות [יהודית ודמוקרטית] מוצדקת רק אם תביא להתחדשות של היהדות כשבט-עם אורגני במדינה ובטריטוריה (ציון), ובאותה העת תהיה סולידרית-הומנית ביחס לשכנותיה במזרח התיכון בכלל (כולל אומות העולם) ובעיקר או בפרט עם התושבים הערביים בציון, היא ארץ ישראל. בפולמוס בין בובר ובין הרמן כהן, אשר הציג את המדינה כמוקד המוסר, שלו עדיפות גם על פני הדת, העלה בובר את האנושיות והחיים והתייחסות לאחר מעל המדינה. במילים אחרות, כהן היה לאומי, מקומי ויהודי חילוני יותר מדתי, בעוד בובר היה גם וגם, דהיינו יהודי, דתי, ציוני אבל אוניברסליסט ושוחר צדק לאחר כמו לעצמך.

במשך עשורים רבים פלירטטו תפיסות העולם של בובר וכהן זו עם זו במאזן אימה מתמשך עד לאירוע ההיסטורי המטלטל של רצח רבין, רצח פוליטי של ראש ממשלה נבחר ומכהן בידי יהודי אחר מבני עמו שלו. אך מאז {התהליך התחיל באופן איטי, סמוי ומתחת לקרני הרנטגן הדמוקרטיים עוד לפני כן... מאז סיום מלחמת 1967} נולד ומתפתח בקצב מואץ שלב חדש ושונה בהובלת הפילוסוף הדגול ב.נ. רוהם -- במקום "חברה" או "חברותא" הוא מביא אל מגש הכסף של מדינת היהודים המקרטעת את התפיסה של ה-"כנופייה" אותה הוא מכנה "התאגדות למען אינטרסים, אבל של הכנופייה בלבד". במילים בוטות: "חברה" היא התאגדות למען אינטרסים משותפים של הכלל; "חברותא" היא התאגדות למען צדק ומוסר לכולם, ליהודי ולאחר ואף לכל ברואי עולם; "כנופייה" היא התאגדות למען אינטרסים צרים ואנוכיים של כוח ושליטה של קבוצה קטנה על כל היתר ללא קשר ליהדות, ציונות ודמוקרטיה... אגב: הפילוסוף הדגול ב.נ. רוהם אינו מקורי אלא יבואן וממחזר של תפיסה עתיקה שבכל דור ודור משוכתבת ומשוחזרת מחדש עם תוספות ופרימה יותר ויותר נועזת בכיוון של הכחדה של קווים אדומים ללא קווים אדומים... ואידך זיל וגמור...

נ.ב. -- הגדרת מילון ל"כנופייה" = קבוצה או חבורה מאורגנת שחבריה חולקים זהות ומטרה משותפת בעלת אופי עברייני לצורותיו.

על הקשר בין רובין הוד, עלי באבא ומנהיג השודדים

 "עלי באבא ושלושים ושמונה השודדים על תקן רובין הוד" -- סיפור אלגורי מאת נ. רוהם 

אי שם, במדינה קסומה בלב הלבנט, דמוקרטיה משגשגת, נערכו בחירות חוזרות ונשנות ללא הכרעה במשך כמה שנים רצופות. בין המתמודדים בלטו שלוש מפלגות ושלושה מנהיגים: רובין הוד הטוב והמטיב והתמים; עלי באבא העני הדפוק והצדיק; ואבו ביטח, מנהיגה הכריזמטי של מפלגת 38 הקשוחים. לבסוף זכה אבו ביטח בניצחון זעיר אך מוחלט והצליח להקים ממשלה קשוחה.האיש הערמומי ונטול העכבות החליש את רובין הוד ואף לקחת את אדרתו ולהרכיבה על כתפיו. אזי הוא פנה למערת האוצר ששכנה בבונקר מבוצר בלב ליבו של ההר הקדוש, מערה שהכילה את כל מה שיקר ושייך לעם. עלי באבא שמר עליה עד כה בעזרת סיסמה מוצפנת שאינה ברת פיצוח. אבו ביטח פתח במסע שכנוע רב-שימושים וחסר מעצורים כדי להשיג את הסיסמה, היא מפתח הזהב לבריחים של דלת המערה. משלא הצליח להכניע את עלי באבא הנחוש הוא פתח בשורה ארוכה של ניסינות לפצח את קוד הכניסה למערה. הניסינות כללו (מן הקל אל הכבד): שוחד, מרמה והפרת אמונים; איומים פיזיים ונפשיים משלל סוגים כולל שקרים ומעשי נוכלות; ולבסוף ניסינות עקשניים לקדוח מנהרות דרך הדלת ובהמשך מנהרות עוקפות מנעול, דהיינו, קדיחת מעברים מעל ומתחת לקרקע הסלעית מכל עברי ההר הקדוש. הוא לא בחל בשום אמצעי וקדח דרך סלעי השירות הציבורי, סלעי מערכת המשפט, צוקי הצבא, אבני הבזלת של התקשורת, דרךכל השבטים והמגזרים של העם. הוא השתמש בכל טכניקת קידוח אפשרית: חנפנות, טובות הנאה, שימוש באמצעים של לוחמה פסיכולוגית כנגד בני עמו, הכפשות חסרות בסיס... ומה לא. תצלום אוויר מרחפן הראה את ההר הקדוש שדמה לספוג מחורר או גוש גבינה שוויצרית, מרוב קידוחים, חורים, מנהרות... ועדיין הוא לא הצליח להגיע למערת האוצר. הוא לא שעה לאזהרות מבחוץ ומבפנים. הוא המשיך להבטיח, ללא הרף וללא נקיפות מצפון, בשם הכמייה של רובין הוד שרק טובת העם לנגד עיניו... והעם המפולג והמרוסק לשבטים, חמולות ומשפחות מורחבות עמד נדהם לנוכח המראות...!!!???... ואז, ביום אחד מסוים הוא קדח מנהרה שסוף סוף חדרה לתוך מערת האוצר!!! אבל אז, התמוטט ההר הקדוש המחורר וקרס אל תוך המערה ועל האוצר ועל אבו ביטח ומפלגת 38 הקשוחים... העם ההמום נשאר בחוסר כל ועל באבא הזקן זעק: "אמרתי לכם!" וליבו נדם כשאלוהים מביט מלמעלה ומחריש...