האם ל"ילד מטריה" דמינו? אנו, החברה הישראלית רובה ככולה!
באמצע שנת 2023 פרץ לשוק, לכיכר או יותר נכון לזירת הקוליסאום החברתית, שיר (בהמשך אלבום) מטלטל של זמרת צעירה, עטרה אוריה, תחת הכותרת "ילד מטריה". השיר מתאר בצבעים מחרידים את גורלו של "ילד אחד ביסודי" - ילד מוחרם על ידי בני גילו מסיבות חסרות פשר, רגש ושכל... ילד שבסוף "לא הופיע בכיתה"! השיר הוא מכמיר לב, בלשון המעטה, והביצוע על ידי הכותבת-זמרת מכאיב ומרגש עד אימה!
... במעבר חד מאוד מהפרטי אל הציבורי, ותוך התייחסות מטפורית: לתחושתי האנושית והאזרחית וגם היהודית, כזו של זקן בן 75 שראה בחייו דבר או שניים - מדינת ישראל ובעיקר החברה הישראלית מצויה כרגע במצב שמרפרר לאותו "ילד מטריה" מסכן ונואש עד פלצות - לתחושתי, אנחנו כולנו הובלנו והובלנו במשך 56 השנים האחרונות [זה קו פרשת המים, לעניות דעתי הצולעת, סיום מלחמת 1967, שם לקתה החברה הישרלית היהודית בתסמונת האופוריה המקברית הממאירה שהלכה והפכה כרונית ומסלימה עם השנים בדומה למחלת ניוון השרירים והמוח שאינה ברת ריפוי] למצב צבירה סופני של שבר בלתי פתיר שמאגד בתוכו את כל 8-6 השסעים המוכרים איתם חיינו עד כה בשיווי משקל שברירי, לידי אפוקליפסה אחת גדולה שמתגלגלת אט אט ובבטחה לפתחנו ועל ראשנו... כמאמר הפתיחה והסיום של השיר:
"היה איתי ילד אחד ביסודי
שאני זוכרת אותו יותר טוב מכולם
לא בגלל שהוא היה הכי יפה
לא בגלל שהוא היה הכי חכם
בחורף הוא היה לובש חולצות קצרות
בקיץ מעילים ומטריות
מה יש לך?
למה לעצבן?
למה לעשות סתם?
את המשקפיים שלו הוא הדביק עם סלוטייפ
אחרי ששברו לו אותם בהפסקה
והקלמר שלו תמיד נשאר ריק
מאז שהתרוקן אל האסלה
וכמה שצחקו עליו הוא צחק איתם
.
.
.
והדמעות זורמות עליו
מעצב ובושה
ונהיה לו קצת רטוב
אז הוא פותח מטריה
והוא לוחש לאלוהים
אם אתה קיים
תעשה לי איזה נס
ותיקח אותי מכאן
ואולי שמעו אותו
את ילד מטריה
כי יום למחרת
הוא לא הופיע בכיתה
ואידך זיל וגמור!
