מתוך ההקדמה ב"על רוח החוקים" של מונטסקייה, טקסט-על מכונן של כול הדמוקרטיות האמיתיות על פני הכדור, מאז פרסומו ב- 1748... ובמדינתנו שלנו?
להלן שני ציטוטים המדברים בעד עצמם עבור אנשים שלמדו "ליבה", מתוך חיבור שנכתב במהלך של עשרים שנים רצופות של התבוננות, מחשבה, ספקות, התלבטות והתחבטות והתעמקות... ולא עשרות שעות בודדות של התנצחויות שימפנזואידיות ב'וועדת חוק חוקה ומשפט' בכנסת ישראל הצווחנית:
"היות העם הפשוט מ ש כ י ל אינו דבר של מה בכך. הדעות הקדומות של פקידי השלטון ראשיתן בדעות הקדומות של האומה שבראשה הם עומדים. בעיתות ב ע ר ו ת, אין הפקפוק מתעורר אפילו כשעושים את הרעות הגדולות ביותר; בעיתות נ א ו ר ו ת רועדים בחרדה אפילו כשעושים את הטוב ביותר. חשים היטב בק ל ק ל ו ת הישנות, ורואים כיצד ניתן לתקנן; אך רואים גם את הקלקלות הכרוכות בתיקון עצמו. בעיתות שכאלה, אין עוקרים את הרע, אם חוששים שמא רע יותר יבוא תחתיו; ואין עוקרים את הטוב, כל עוד אין ביטחון שטוב ממנו יבוא על מקומו. אין מתבוננים בחלקים רק כדילהעריך את המכלול השלם; ובוחנים את כל הסיבות כדי לעמוד על כלל התוצאות." (עמ' 39).
"הייתי בעיניי המאושר בבני-אנוש, אילו יכולתי להביא בני-אדם לכך שיוכלו להירפא מדעותיהם הקדומות. אני מכנה כאן בשם דעות קדומות לא את מה שגורם לאנשים שלא לדעת דברים מסוימים, אלא למה שגורם להם שלא לדעת את עצמם" (עמ' 39).
[מונטסקייה. על רוח החוקים (פרקים נבחרים) או על הזיקה שראוי כי תתקיים בין החוקים לבין המבנה הפנימי של כל משטר, המידות, האקלים, הדת, יחסי המסחר וכו', תרגם מצרפתית עידו בסוק, ערך והוסיף מבוא קלוד קליין, הוצ' י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים, 1998; פורסם במקור ב-1748 אחרי עשרים שנות מחקר וכתיבה.]
איני מפרשן את הכתוב ומשאיר לכל קורא בן העם הפשוט לפרשן לעצמו... ועם זאת שואל אנוכי: האם אנו ב"עיתות הבערות"? -- לאור השיח המביש המתנהל בכנסת בבהילות והיבריס משולחי רסן? ... ואידך זיל וגמור ...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה