אלה הם חיינו בזמן האחרון...
פרפרזה או בלשון ימינו 'טייק-אופ' על השיר ובית הפזמון החוזר מ-"איך קוראים לאהבה שלי" של יהודה פוליקר ויעקב גלעד: "ואלה הם חיינו בזמן האחרון//יכול להיות יותר טוב//יכול לבוא אסון//ערב טוב ייאוש ולילה טוב תקווה//מי הבא בתור ומי בתור הבא">>> במדינת היהודים בפתח שנתה ה-75, אנו מחליקים (במדרון החלקלק) ומאבדים כי אנו מנתקים בין לבין...
ואלה הם חיינו בזמן האחרון
לא יהיה יותר טוב
ובמדרון מתקרב אסון
בוקר טוב ייאוש
וליל סיוט תקווה
כולנו בתור הבא...
מנתקים בין לבין:
בין סמכות לאחריות
ולכן חיינו בזמן האחרון
הם הון סמכות ואפס אחריות
ובמקרה האחרון וגם הראשון
הש.ג. אשם או הקורבן עצמו.
בין חוק לבין נורמה
ולכן חיינו בזמן האחרון
הם אך ורק רף פלילי מובהק!
ואפס נורמה=דוגמה אישית, ערכים, יושרה, מוסר, אמת וצדק...
בין כפיית הרוב לבין סובלנות למיעוט
ולכן כל מי שאינו אני/כמוני
הוא אויב בר-מוות
בין קנאות עיוורת (שנאה, הערצה וקידוש)
לבין ספקנות, ביקורת וחירות המחשבה והביטוי
"וזה הסתיו וזה עצוב
וזה הבית זה הכלוב
זה לא סיגריה ראשונה
זה בטח לא סיגריה אחרונה
זה מכונת המחשבות
שלא הצלחתי לכבות
זה אני וזה אתה
זה הביחד שהיה כלא היה"
כנראה שפוליקר ראה את הנולד ואני רק את המציאות לספר יודע ונתנה תוקף לטרובדור הנביא...
