"שבעיר מסודרת היטב לעולם אין מפצים על עוונות בזכויות"[מקיאוולי] -- ואצלנו?

                         מה לא למדנו ממקיאוולי שדווקא היינו צריכים ללמוד?

ניקולו מקיאוולי (1527-1469 לספירה; פירנצה) היה מהגדולים שלא למדו היסטוריה כך סתם כדי ללמוד, אלא חרש אותה לעומק כדי ללמוד ממנה למען ההווה והעתיד שאחריו. הוא השאיר אחריו קורפוס כתיבה עצום שעיקרו עצות והמלצות להנהגות של קבוצות בני תמותה כיצד למשול בהצלחה ולמען הכלל ולא למען הפרט. את ספרו הענק דיונים הוא כתב בין 1517 ל-1519 לספירה והוא פורסם במקור ב-1531 כחמש שנים לאחר מותו.

* בשפתו של מקיאוולי המילים "עיר; רפובליקה; נסיכות; ממלכה; מונרכיה; מדינה; 'תרבות'; ציביליזציה... ועוד" = קבוצה של בני אדם שבחרו בקיום חברתי משותף המוסדר על ידי חוקים. הציטוט בכותרת הפוסט היא מ: דיונים, תרגום מרים שוסטרמן-פדובאנו, הוצ' שלם, ירושלים, 2010, עמ' 59.

להלן הציטוט המרחיב מן הספר דיונים: "... שום רפובליקה מסודרת היטב מעולם לא מחקה מעשים העומדים לחובת אזרחיה באמצעות מעשים העומדים לזכותם. הואיל והוסדרו בה השכר לפעולה טובה והעונש לרעה, היא תדאג לכך שהמיטיב לפעול יבוא על שכרו, אבל אם אותו אדם יפעל אחר כך בצורה רעה היא תדאג לכך שיבוא על עונשו בלי להתחשב כלל במעשיו הטובים. כשמיטיבים לשמור על הסדרים האלה, עיר מתקיימת חופשייה זמן רב; שאם לא כן, תיהרס תמיד מיד. כי אם אזרח שעשה איזה מעשה מצוין למען העיר, נוספים לו, מלבד המוניטין שאותו מעשה מוציא לו, גם העזה וביטחון שהוא יכול לעשות איזה מעשה לא-טוב בלי לחשוש מעונש, בתוך זמן קצר הוא יהפוך לעז מצח כדי כך שכל תרבות תימוג"(עמ'62).

במילים של ימינו: מעשה טוב של נבחר ציבור או פקיד ציבור בכיר ממונה אינו מקנה לו שמץ חסינות בכל מצב או מקרה כאשר הוא נתפס במעשה רע... וכל זה אמור לגבי נציגי ציבור ובמצב של שלטון חוק מוסדר ומוסכם.

בקורפוס הכתיבה העצום שלו, מקיאוולי מביא עשרות עד מאות דוגמאות מן ההיסטוריה העתיקה (מהתנ"ך ואילך...) ועד לימיו האחרונים בתחילת המאה ה-16 באירופה והמזרח התיכון.

ואצלנו! בעשורים האחרונים המצב הוא הפוך לחלוטין! בכנסות ובממשלות ישראל ישבו ויושבים בדיוק אנשים מן הסוג הזה! כאלה, שלכאורה ושלא לכאורה עשו בעברם, אולי כן ואולי לא, מעשים טובים ובזכות זה מרשים לעצמם לפשוע מבחינת החוק ובוודאי מבחינת הנורמה, הערכים והמוסר ללא שום חשש פן ייענשו רחמנא ליצלן, כי זכות אבות או זכות מעשי עבר כאלה ואחרים תעמוד להם כי רק הציבור הבוחר קובע ולא שלטון החוק שבפניו כולם אמורים להיות שווים... אצלנו משנים חוקי יסוד, משנים הרכבים ומחוקקים פסקאות התגברות כאילו מדובר בהחלפה של סמרטוטי רצפה...

     זכרו את ניקולו: אין מקנים זכויות כפיצוי לפשעי עבר גם כשלפני כן היו מעשים טובים... לנבחרי ציבור... כדי שהשתן לא יעלה להם לבין קפלי מוחם >>> זו הדרך לחורבנה של חברה!

למה אין סינסינאטוס ישראלי?

                        אפרופו המקרה של לוקיוס קווינקטיוס סינסינאטוס 

סינסינאטוס היה בן יוצא דופן של הרפובליקה הרומית העתיקה (זו שלפני תקופת הקיסרים שהביאה לחורבנה), אולי הדמוקרטיה העתיקה המוצלחת ביותר מאז ומעולם (יותר מזו של אתונה האם...). האיש היה אזרח פטריקי רפובלקני, שוחר חירות ששימש כמצביא צבאי, קונסול ודיקטטור -- לכולם נבחר כחוק על ידי האזרחים של רומא -- ולהלן סיפורו בלשון האגדה למרות היותו בשר ודם היסטורי: הוא נולד בשנת 519 לפני הספירה. מסיבות משפחתיות לא היה אדם עשיר והיה חקלאי מקצועי בחוותו מחוץ לרומא ונודע בפשטות הליכותיו ובויתוריו על כוח שניתן לו על ידי הבוחרים. הוא עסק במדינאות רק כשנקרא לדגל. בשנת 460 לפני הספירה הוא נבחר לקונסול למשך שנה כמקובל. בשנת 458 לפני הספירה נקלע צבאה של רומא למצוקה ועמד להפסיד בקרב מול אויב שעמד לכבוש אותה. סינסינאטוס, בזמן שחרש את שדהו, נבחר כראש המדינה עם סמכויות של דיקטטור. הוא עזב את ביתו ושדהו, ארגן את הצבא והביס את האויב. 16 יום לאחר מכן התפטר מרצונו מתפקידו וחזר למשקו... הוא היה אז בן 62. בשנת 439 לפני הספירה, כשהוא בן שמונים, הוא שוב נבחר לדיקטטור כדי להתמודד עם מרד של אחד בשם ספוריוס מאליוס שאיים להרוס את הרפובליקה הקטנה ולהמליך את עצמו כמלך רומא. גם הפעם הוא זנח את אדמתו ודיכא את המרד  ובתום 21 יום החזיר את השרביט וחזר לחוותו, שם נפטר כעבור עוד תשע שנים בגיל המופלג של 89. בתולדות רומא הרפובליקנית הוא נודע כ"מצביא-החקלאי", החוזר תמיד, אחרי כל קרב, אל אדמתו וכך מגביל את מעורבותו הפוליטית מרצונו החופשי ומתוך אמונתו בעקרון הרוטציה שעמד בבסיס המבנה הפוליטי של רומא העתיקה, ובמילים אחרות, אדם נבחר לקדנציה מוגבלת בזמן גם אם מדובר בסמכויות דיקטטוריות עקב מצב חירומי קיצוני, ומחזיר את המנדט כדבר מובן מאליו ואינו מדביק את עכוזו לכיסא בכל מחיר ומתוך תאוות שלטון גריידא... כי אזרח נבחר כדי לשרת ולא כדי לשלוט!

בשנת 1790 אחרי הספירה, נקראה העיר סינסינטי במדינת אוהיו בארה"ב על שמו של אותו רומאי מופלא סינסינאטוס, וזאת כמחווה לג'ורג' וושינגטון מהאבות המייסדים שנודע בכינוי "סינסינאטוס האמריקני" כי גם הוא סירב להיות מפקד צבאי לתמיד, סירב להצעה להתמנות למלך והחליט לפרוש לחוותו בהר וורנון אחרי שתי קדנציות כנשיא ארה"ב הצעירה, וכך קבע נוהג מובהק עד ימינו שנשיא אמריקני נבחר ללא יותר משתי קדנציות אפילו בלי חוק כתוב בחוקה! (היו שתי מקרים יוצאי דופן בהקשר זה במהלך של קרוב ל250 שנה).

ואצלנו, במדינת היהודים בת ה-74, מתחרים פוליטיקאים נבחרים ברפובליקה דמוקרטית לכאורה, מי ייבחר לכיסא יותר פעמים, מי יישב עליו יותר זמן, מי לא קרא ספר מזה עשרים שנה ומי... ובקיצור הפוך מהדגם של סינסינאטוס, וושינגטון ואחרים... מה עוד שאצלנו לא חוזרים למחרשה רחמנא ליצלן אלא לגזור קופונים נוספים על חשבון מה שהיינו... אצלנו אזרח נבחר כדי לשלוט כמה שיותר ולא כדי לשרת וללכת... אצלנו יש שלושה כ"פים: כבוד, כסף וכוח בכל מחיר ועל חשבון משלם המיסים

נ.ב.  בימי סינסינאטוס אזרחים נבחרו בלי מסע בחירות ראוותני ונלקחו מאחורי המחרשה לביצוע משימה ולא עלה בדעתם לנצל את זה מהרבה בחינות אפשריות שבימינו מנוצלות עד תום סחיטת המיץ מהן...

אגב שיר מלנכולי עם אור בקצה מנהרה

          שיחה עם בת תשע

את זה רשמה ילדה בת תשע

על דף חלק באותיות של דפוס,

במהלך שיחה עם סבא ודוד צמחוני

שנגעל מאכילת בשר מת ודחוס.

 

"למה אתה צמחוני?"

היא שאלה בתמימות,

ומיד ציירה פירמידה ע"ש מאסלו

שבראשה הטבעונות,

מתחתיה הצמחונות,

ובקרקעיתה זוללי הכוליות

(בשפתה: הרגילים).

בצד הפירמידה היא רשמה

שלוש אפשרויות/סיבות תשובה:

סיבה אקולוגית,

סיבה של טעמים וריחות,

וסיבה מרכזית: לא לרצוח חיות!

בהמשך השיחה ולפי תשובות דודה

היא רשמה שתי הערות כמסקנה:

     "אם כל אחד יעשה

     שינוי קטן, העולם

     ישתנה בעוד 50 שנה".

     "לא ידוע, אבל

     העולם לא

     ישתנה בקרוב".

ומתחת הופיעה חתימה של ילדה

עם שתי שמות משפחה!

חשב לעצמו הסבא: בת תשע וכבר

פמיניסטית, אקולוגית ונגד שחיטה

גם כששמש זורחת והשיטה פורחת

... אז לא אבדה התקווה!