יום שישי, 14 ביוני 2024

על פצע-הנפש השקוף

                                             המחיר והצבע של בדי המלחמה 

היו היה אי פעם... או
פעם לפני הרבה שנים... או
אז, בעבר, אי שם זה קרה...
כך מתחילים לספר מעשייה,
אבל לפעמים "היו היה" זה כעת חיה,
הלילה, הבוקר, מחר, בעוד שבוע, חודש או שנה
ואולי שנים ועשורים הלאה.

ובכן, היו היה, ישנו סוחר בדים אחד,
בדים מכל המינים, הצורות והצבעים:
צמר ועור, פשתן ומשי, כותנה ומעורבים...
וכן, גם בדים לתפירת דגלים וניסי מלחמה -- 
כאלה שעבור הצבע והצורה נשפכים דמים,
לא של חיות, אלא של בני אנוש מוקרבים
כקורבן על מזבח, בידי כהנים-מלכים מרעילים.

                              אז...

לכבוד ולזכר המתים בונים מצבות,
למען הקטועים יוצרים תותבות,
על כוויות וצלקות שותלים עורות,
ולסומים והחירשים ממציאים תחליפים...
והמחירים? שהרי במסחר עסקינן!
כלום! כי מה זה כסף בעבור גבורה מצילה...
ולכן, המחירים בוהקים ונשגבים עד אימה.

                            אבל...

מה קורה כשהפצע הוא שקוף?

לא רואים את הצלקת בנשמה
לא שומעים את אילמות הזעקה
לא מבחינים באותות המצוקה
לא ערים לחלומות הזוועה
ולא חשים את הבריחה אל האין
בצורת שיכר, סמים וטבליות הזיה...
ובבושת הבכי המתחנן לעזרה מול
אלה ששלחו ולא רואים שקופים בעין:
"מה הבעיה? הוא הרי שלם ובריא, מה הוא רוצה?
שילך אל הנמלה ואל הדבורה וילמד דרכיהן,
מה הוא מתבכיין? לחברו אין יד ורגל וטחול ועין
והוא שמח בחלקו וממשיך בחייו, בעזרת ה..."

                      ועל זה אומרים:

הפצע שקוף ולכן גם המחיר שקוף, 
והאיש שקוף... ורק הוא מבין
שנלחם עבור דגל שקוף, ומכאן
שהפך לחי-מת שקוף בדומה
לבד-דגל שקוף שעוטף מלך עירום... שאינו שקוף...
כזה שצבע עורו אדום מדמים שזלגו לשווא... שהם שקופים...

                       ואז...

השקוף מתאבד תוך שנעטף בבד שקוף שמחירו כלום!

                                              ***
12.05.2024: תום לוינסון, "עשרה חיילים וקצינים התאבדו מאז תחילת המלחמה, חלקם עוד במהלך הקרבות בעוטף", הארץ ...> 09.06.2024: משה כהן, "'ראוי לכך': הלוחם התאבד בשל פוסט-טראומה, משפחתו נאבקת למען קבורה צבאית", מעריב.
למי שהוא בור או מנוכר: המספרים האלה, במהלך החודשים והשנים ואף העשורים הבאים, יגדלו למאות ואלפים... והכוונה רק לאלה שמצליחים לממש את מותם.

     יצחק מלר: נכתב בלילה שבין ה- 09.06.2024 ל- 10.06.2024...

יום שלישי, 11 ביוני 2024

המחיר של ליטר דם

                     השוואה בין המחיר של דם וזיעה של חיילים, גנרלים ופוליטיקאים


להלן ציטוט מצמרר משנת 1961:

"במשך ארבע שנים מת אבי במלחמה. הרבה חפירות חפר. אמרו לו כי זיעה חוסכת דם. ודם חיילים חוסך זיעה של גנרלים. וזיעה של גנרלים שוב חוסכת את דמיהם ואת זיעתם של בעלי תעשייה וקיסרים".

את זה כתב המשורר יהודה עמיחי בסיפור קצר "מיתות אבי". הציטוט מתייחס לקורות אביו במלחמת העולם הראשונה כחייל בצבא הגרמני. הסיפור מופיע לראשונה בספרו ברוח הנוראה הזאת, הוצ' ספרית הפועלים, מרחביה, 1961, עמ' 131. הספר ובו הסיפור, הופיע עוד פעמיים בהוצאת שוקן תחת הכותרת ברוח הנוראה הזאת: סיפורים בשנים 1973 ו- 1985.

איני יודע האם עמיחי הוא סתם נביא או נביא-על או פילוסוף עולם וכדומה. אבל אין ספק שהוא כרך את הדם של החייל-אזרח הקטן בזיעה של הגנרלים ובעיקר בדם-זיעה של הפוליטיקאים ובעלי ההון ["בעלי תעשייה וקיסרים"] -- בצדק פואטי ומעשי כאחת! בבחינת אמת מטאהיסטורית אקסיומטית, כזו שאינה ניתנת להפרכה... חבל שוועדת אגרנט לא קראה את הסיפור הזה של עמיחי... מקווה שוועדת החקירה הממלכתית לאירועי השביעי באוקטובר 2023 ומלחמת עזה והגליל ו... שתקום (מקווה אך לא בטוח), תקרא את הסיפור ולא תחזור על הטעות הקולוסלית של ועדת אגרנט... ואידך זיל וגמור...

יום ראשון, 2 ביוני 2024

על התפוררות מדינה... איך זה קורה?

איך קורה שחברה/מדינה מתפוררת? מה רואים לפני כן? איך מזהים תהליכים שמובילים אל...? והאם ניתן למנוע? לשנות כיוון תוך כדי תנועה... או שמדובר  בעליות ומורדות בלתי ניתנים לעצירה...

להלן פסקה מאתגרת ומעוררת חרדה מתוך ספר-מחקר שפורסם באנגלית ב-2023 (תרגום שלי):

"קיימת תכונה אחת אוניברסלית המאפיינת תקופות של טרום-משבריות בחיי מדינה-חברה: פרגמנטציה של הנופים האידאולוגיים והתפוררות של הקונצנזוס האידאולוגי של האליטה השלטת -- מה שמהווה את המסד של ההסכמה לכפיפות למערכות השלטון המדינתיים [הסכמה על כללי משחק]. כמה עיקרים של 'אני מאמין' שמשיגים אהדה ציבורית הם רדיקליים בכך שהם מתכוונים לכונן מחדש את החברה בדרך יותר טובה, הולמת וראויה (לפי ה'אני מאמין' שלהם). אחרים הם מסורתניים, המביטים אחורה בזמן כדי לשחזר תור זהב מדומיין. עם זאת, אבחנה שמרנית כזאת יכולה בקלות לגרום לבחירה בפעילות רדיקלית. מכיוון שמשתרשת תפיסה כללית שהמדינה הולכת בכיוון טועה ושהחברה הפכה ברובה להיות בלתי צודקת ובלתי שיוויונית (לא רק בין עמך לאליטות אלא גם בין המנצחים והמפסידים בתוך האליטות) גורמת לנטייה לתקן את הדברים על ידי סידור מחדש של ה'צדק החברתי' שהשתבש, וזו זוכה לאטרקטיביות גבוהה. תכונה כללית נוספת היא שאידאולוגיות פלגניות (שבטיות וזהותניות) גוברות על אידאולוגיות מאחדות וגורמות לתקופות של משבר או אף שבר חברתי [...] יש לזכור שיציבות וקונצנזוס אינן בהכרח מידות טובות, אם מה שנתפס כיציב הוא ממשל בלתי צודק." מקור:

Peter Turchin: End Times: Elites, Counter-Elites and the Path of Political Disintegration, Penguin Books, 2023, pp. 97-99

נדמה כי הפסקה הזאת מתאימה מילה במילה ובכל המובנים לתיאור של העובר על החברה הישראלית, מוסדות המדינה והאליטה השלטת בה, בעשורים האחרונים -- אלא שאצלנו כבר רואים בעין ובמציאות את התוצאה והתוצר של אותם תהליכים!!!

הסבר קצר על הכותב, הספר והייצוג: מדובר בחוקר הבולט באסכולה מדעית חדשה בתחום חקר ההיסטוריה ובעיקר המאקרו-היסטוריה המדינית, אסכולה שהולכת ומתבלטת יותר ויותר בשלושת העשורים האחרונים לערך, בעולם המערבי. הגישה הזאת גורסת כי בעזרת כלים סטטיסטיים חדישים של סקירה וניתוח של "ביג דאטה" מתקופות היסטוריות, ניתן לזהות תהליכים מנבאים של קריסת מדינות וחברות... ולפיכך אולי לנסות להאט, למנוע ואולי אף לשנות כיוון לפני ההידרדרות לתהום ובמילים אחרות, לזהות מדרון חלקלק ולסור ממנו בזמן לפני פרוץ השבר ונקודת האל-חזור. הכותב, האסכולה והקורפוס האדיר של מחקרים, מאמרים וספרים בתחום הזה מרוכזים בספר המצוטט ורבים אחרים.

כמה אזכורים ישראליים מתולדות מדינת ישראל שלאחר מלחמת ששת הימים, שהוא בעיני קו פרשת המים ההיסטורי שלאחריו התחיל המדרון החלקלק:
אחרי מלחמת ששת הימים, אמר בקול רם וצלול, חזר ואמר, פרופ' ישעיהו ליבוביץ: "הכיבוש והשליטה על עם אחר הוא משחית!". הוא ועוד אחדים שאמרו זאת נחשבו אז ל"שוליים, הזויים וכאלה שאינם מבינים דבר וחצי דבר בהיסטוריה, במדיניות ובכלל"; אותו ענק רוח, פרופ' ישעיהו ליבוביץ המשיך לדבוק בעמדתו ביתר שאת ובמהלך 1992 אמר: "מזהה אני קיום מנטליות יהודו-נאצית בחוגים מסויימים בחברה הישראלית..." -- בין אם לדעת מחנות רבים ושונים בחברה הישראלית האמירה הזאת (בלי קשר לקונטקסט או 'הוצא מהקשרו' או לא הובן, וכדומה) נחשבה לראויה או לא ראויה במידה כזאת או אחרת (כולל סיפור האי-מתן או אי-קבלת פרס ישראל, שמבחינת הישגיו הענקיים במחקר ובהגות, הגיע לו הרבה יותר מאשר למשל לרבנים רברבנים וקיצוניים ודלים כמו הרב דוד יוסף או  הרב אלי סדן, רחמנא ליצלן) -- הרי שהשנה האחרונה מאז ינואר 2023 ועד הלום, כולל הטבח בשביעי באוקטובר, היא עדות מצמררת להתגשמות נבואותיו בצער רב וביגון קודר. אין עוררין על כך שחאמס הוא דעאש הוא דמוי נאצי וכנ"ל איראן... אבל זה אינו הנושא: נא להביט על עצמנו במראה ולא להטיל את הכל בפני האחר/ האויב ומי שזה לא יהיה, ובלבד שזה לא אנחנו, אנחנו נקיים... כי אנחנו מסרבים להביט במראה ולראות נכוחה בלי מסווה, הסתרה או התעלמות בנוסח היעני הידוע של הטמנת הראש בחול.
במאי 2016, בטקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה במכון משואה בתל-יצחק נאם סגן הרמטכ"ל יאיר גולן והזהיר: "השואה חייבת להוביל אותנו לחשיבה על אודות חיינו הציבוריים, ועוד יותר מכך, היא חייבת להוביל את כל מי שיכול, ולא רק את מי שרוצה, לשאת באחריות ציבורית. כי אם יש משהו שמפחיד אותי בזיכרון השואה, הוא זיהוי תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו באירופה בכלל ובגרמניה בפרט, אז לפני 70, 80 ו-90 שנה, ומציאת עדות להם כאן בקרבנו בשנת 2016" -- יתרת פסקאות הנאום היו לא פחות חשובות ולא פחות פסקניות וראויות, אך התעלמו מהן. האמירה חיסלה את סיכוייו לרמטכ"לות, זכתה לקיתונות מכל עבר, וההתנצלות הפוליטית בעקבות הנאום אינה רלוונטית לעובדת האמת ההיסטורית שלצערנו הפכה לנבואה שהתגשמה במהלך חמש השנים שלאחר מכן...>>> 
את תוכן הנאום כולו מן הראוי היה לחלק לכל חייל בצה"ל בדומה למה שעשה בן-גוריון עם שירו הביקורתי של אלתרמן שנכתב ופורסם גם הוא במהלך מלחמת תש"ח: על זאת פורסם במדורו "הטור השבועי" בעיתון דבר ב-19 בנובמבר 1948, השיר מתאר פשע מלחמה של חייל צה"ל ובסופו עלתה הדרישה למצות את הדין עם פושעי מלחמה ולא לטייח את מעשיהם. בן גוריון לא זרק את המשורר מכל המדרגות אלא פקד להפיץ את שירו כפעולה חינוכית מן המעלה העליונה...קל מאוד לנחש מה היה קורה כאן ועכשיו בסיטואציה דומה... אנא הפעילו טיפת דימיון, כמו למשל פאנל בערוץ 14 וגם באחרים...

הערה-הארה אחרונה על זילות השואה: מדינת ישראל, החברה היהודית-ישראלית, ויהדות העולם לא יכולים לאכול מעוגת השואה ובה בעת להשאיר אותה שלמה ולא ברת נגיעה מצד ה'אחרים' באשר הם, טובים או רעים. אי אפשר להשתמש בשואה ככלי מסחרי, כלי במשא ומתן, כלי להתהדר בו או כלי לשימוש בלעדי יהודי-ישראלי שלאף אחד אחר אסור להשתמש בו כי הוא בלעדי, חסר תקדים ושייך רק לנו... אילו לא היינו סוחרים בשואה, הרי מותר והכרחי גם לומר שבאמת אי אפשר להשוות בינה לבין הנכבה, השואה הארמנית, הטבח בקמבודיה או בדרפור או ברואנדה ועוד עשרות מהסוג הזה שאירעו על פני הכדור מאז 1945 והלאה, וממשיכים לקרות גם בימים אלה ברחבי העולם!!! כולל הטבח של השביעי באוקטובר כאן ועכשיו -- ברם-אולם, מאחר ואנו כן וכן סוחרים בשואה... מה אנו מלינים שהאחרים כן משווים, מעיזים להשוות, בין הטבח בעוטף לבין הנעשה בעזה או באוקראינה או אצל היזידים ועוד רבים אחרים... או שהשואה היא שלנו ונפסיק לסחור בה או שהיא בעלת משמעות אוניברסלית כלל אנושית ואז כן מותר להשוות... ודי לחכימה ברמיזא... ואידך זיל וגמור...







יום ראשון, 12 במאי 2024

הצו הקטגורי החדש!

                          תורת המוסר החדשה מבית מדרשו של מנהיג דגול שליט"א:

                              תורת מוסר חלופית -- צו קטגורי קאנטיאני משודרג! 

ז'בוטינסקי הקטן, מאבות הימין התבוני-ליברלי-מוסרי קבע והגדיר את התפקיד והאחריות של ממשל/הנהגה/מנהיג כלפי האזרח/נתין/בוחר/אדם כדלקמן: חמש מ"מים -- מזון, מרפא, מעון, מלבוש, מורה [אפשר להוסיף מ"מ נוספת: משפט צדק]... ואידך זיל וגמור...

אחריו הגיע גדול-דור אחר [הלוא הוא הרב מ.ז שליט"א] והפחית, זיקק ודחס את התפקיד והאחריות של ההנהגה לשלוש כ"פים: כוח, כבוד, כסף -- אבל רק למנהיג וחבורתו!

או אז הופיע צמד הרבנים הצעירים והנועזים, שוליותיו של המנהיג הדגול, הלא הם: הרב גביריהו והרב סמוטריצ'יהו ועדת גדולי התורה שמאחוריהם, וקבעו חמש תכונות-על חדשות המחייבות את ההנהגה החדשה, מין כללים שרק בעזרתם ניתן למנהיג הזורע והקוצר לעמוד במשימותיו בצלחת הפטרי שבמצע שלה גדלים האזרחים הקטנים:

בורות-טיפשות; גאוותנות ללא תקנה; אנוכיות ואופורטוניזם; אטימות רגשית; אפס חמלה >>> ומתחתן אין סוף סעיפי משנה! כמו למשל: מושחתות, אכזריות, שקרניות, ועוד... ואידך זיל וגמור... ובעיקר:

         אי-מודעות מוחלטת לנתק מן המציאות...וזחיחות הדעת
    

יום חמישי, 9 במאי 2024

רק מרי אזרחי...

           על המיליון שצריך לזעוק ללא סוף

יושב לו זקן בצל שמשיה ליד תאנה.
מזיפי הזקן זולגות דמעות איטיות ואדומות,
מזה יותר מחצי שנה אחרי יום נורא...
ובתוך ענני עראק הזקן הוזה ומזיע:

"מה עושים מול הנהגה פנאטית חסרת בינה ודעת
כדי למנוע מחמש נכדות לגדול ולצמוח -- רק
כדי להפוך לאלמנות עטורות תהילה
שמגדלות יתומים לתפארת האומה
עד לחורבן ואבדון ללא תקווה???" --

אין מנוס ואין ברירה ואין חלופה -- רק
עלייה של מיליון על הכנסת=הבסטיליה
במרי אזרחי בלתי אלים וללא תאריך תפוגה,
כדי למנוע אלמנות ויתמות ידועים מראש,
וחזרה לגלות כנועה, ממנה הציונות ברחה... בהצלחה!?
שעומדת כנראה להסתיים בחורבן שלישי
רק בגלל טפשות ואווילות ורשעות ושחיתות ואטימות ובורות...
של הנהגה שמובלת על ידי איש עם הפרעת אישיות ומשיחיות...
שסובל מהידבקות עכוזו לאסלת בית כיסא כבוד... ואידך זיל וגמור...




יום שלישי, 30 באפריל 2024

הסיפור הלא יאומן על הדרך מחברון לממשלה

                      סיפור על בגדי השוטה שעלה לגדולה...

היו היה פעם בחור כיפתי, שוטה ועלוב
שבילדותו נהג למרוד, להפגין ואף לגנוב.
צבר תיקים ברשימות הממלכה
והתעמת בכל שני וחמישי עם משטרה...

והנה, בקפיצת זמן נחשונית מוזרה,
לא מהתנ"ך אל הפלמ"ח רחמנא,
אלא מכהנא אל מרכז הבמה,
הפך להיות שר של משטרה ואכיפה
בבחינת השומר על החלב מפני החתולה
וכל הטוב הזה, באומה מקוטבת ושסועה.

ויהי היום, היום השישי, לפני הדלקת נרות שבת,
דהר השר במכונית השרד, ללא חגורה...
אך עם צ'קלקה כחולה לתפארת המפלגה
ואתו ילדתו הנאווה... להראות זיו פניהם
באירוע 'לאומני' שכבר טופל על ידי פקודיו
שהיו צריכים אותו לכפרה... אבל באותה העת
עבר באור אדום, גרם לתאונה ומכונית הפוכה...
ואז גם טען טענה משונה כי בצורך מבצעי עסקינן,
ואז גם אושפז עם צלעות שבורות, צלעות מהן נבראה אישה, אי שם בתורה...
ובנוסף גם החליף בית חולים תוך חילול שבת... וכי למה?
ולבסוף מתברר כי נהגו הוא עבריין דרכים מורשע
בדיוק כמו הבוס שומר החוק והממלכה...
שהרי כבר נאמר כי שרים אכלו בוסר 
ושיני נהגים תכהנה... והכל לשם שמים ובשם השם...

אמנם לא בבדיה וסיפור פורימי מדובר... והנה הפתעה:
הכל וכולם עברו לסדר יומם
כי את האמת מגדיר השר דנן
ויפה שתיקה לכל המקטרים
שהרי הוא השר הנבחר! -- אזי נשאלה הקושיה:
איך זה שדיון דחוף על פדיון שבויים
נדחה בגלל שבת ואין בעיה לצאת לפגרה
אבל נסיעה 'מבצעית' עלאק, עם ילדה...
מותרת בשבת המלכה?
וגם במחיר מכונית הפוכה
וצלע שבורה... ועל זה, אולי, עוד תחולק מדליה!?

יום ראשון, 7 באפריל 2024

כנסת ישראל כבית מקדש?

        משכן הכנסת הוא משכן קדוש! -- טוען ח"כ נכבד מהספסלים האחוריים של מפלגת הליכוד

להלן סדרה של ציטוטים מתוך דברים שנשא ח"כ במליאה של כנסת ישראל ביום עבודה שגרתי [פרטים ומקורות בהמשך]:

"משכן הוא דבר קדוש. וגם לבית הזה, למשכן הכנסת, יש ערך פנימי קדוש -- והערך הזה הוא רצון הכלל, רצון העם היהודי, רצון העם שיש לו תרבות עתיקת יומין, והוא מברר את החזון שלו, את הערכים שלו -- דרך מה שאנחנו עושים כאן, דרך מעשה החקיקה. [...] את הרצון הזה של הכלל, את רוח ישראל, אנחנו כותבים דרך הליך החקיקה... זה הערך הקדוש של הבית הזה. אבל גם את המשכן הזה, משכן הכנסת, עלולים לחלל -- ומחללים. [...] לחלל, זה להפוך משהו לחלול. לרוקן את התוכן, את הערך הפנימי שלו. במשכן ובמקדש -- לחלל זה לרוקן מקדושה, להפוך לחול. וכשאתה מחלל משהו, אתה הופך אותו לחלול וגם לחלל, כיוון שאתה מוציא לו את הנשמה. למעשה אתה הורג אותו. [...] מקום קדוש -- צריך שישמרו עליו כדי שלא יחולל, שלא יירמס. וכמו שאתם יודעים, גם כאן יש כאלו שמגדירים את עצמם שומרים, שומרי סף. [...] בהתחלה זה נשמע מצוין, עד שמגלים ששומרי הססף לא רק שלא שומרים על קדושת המקום -- אלא שהם אלו שמחללים אותו! [...] התרגלנו שבג"ץ מחלל את קדושת הבית הזה... התרגלנו שהייעוץ המשפטי לממשלה משמש זרוע למטרה הזאת, אבל מה הזדעזעתי לגלות? שגם חלק מהייעוץ לכנסת, שאמור להיות שומר הסף במשכן, הפך לזרוע של בג"ץ... זה חילול הקודש, חילול המשכן, ואם זה ימשיך, נמצא אלטרנטיבות, חברות שמירה אלטרנטיביות."-- הימים הם חצי שנה אחרי פרוץ מלחמת עזה ועוללותיה, גרורותיה וזירותיה... המבין יבין...

הציטוטים האלה, ש'הוצאו מהקשרם' [יוסבר מיד בהמשך] נלקחו מתוך: "דברי הכנסת, פרוטוקול מסונכרן (מצולם ומוקלט ישירות), ישיבת מליאה 165, מיום ב' 01.04.24, התשפ"ד, 2024". מדובר בכנסת ה-25 וביום עבודה שגרתי, כאשר מדובר בדיונים במליאה על כמה הצעות חוק שונות (שמבחינה תוכנית, אינן מעניינינו כאן) בקריאה שנייה ושלישית. בכוונה איני מביא כאן את שרשרת ההתפלמסויות הענייניות כשלעצמן, על הצעות החוק עצמן, אלא דווקא את הדברים האלה שנאמרו פעם אחר פעם בהקשרים השונים ללא קשר לתוכנם של ההקשרים, רק כדי לעדכן את ה'קהל' באשר להשקפת העולם של הח"כ דנן, זו שעומדת מאחורי הקלעים של הצבעותיו הענייניות, שוב, לכשעצמן.

מהו הפרופיל של אותו ח"כ? על פי 'אתר הכנסת' וויקיפדיה מדובר ב-ח"כ עמית הלוי, יליד 1971, חיפה (כיום מתגורר בירושלים ובעבר בהתנחלויות), חובש כיפה סרוגה; מטעם מפלגת הליכוד, נציג מחוז ירושלים; כיהן בכנסת ה-23 (30.07.2020 - 06.04.2021) ומכהן בכנסת ה-25 (החל מ-17.01.2023), בשני המקרים במסגרת החוק הנורווגי (לא נבחר ישירות כי היה אחרון ברשימה המפלגתית); היה תלמיד ישיבת מרכז הרב; שרות צבאי בחיל השריון, חטיבה 7; בעל תואר ראשון בהיסטוריה ומדע המדינה מאוניברסיטת בר-אילן ותואר שני במדיניות ציבורית מהאוניברסיטה העברית בירושלים; ממייסדי "המכללה למדינאות" המקורבת ל'פורום קהלת' (שתי העמותות-מוסדות ממומנות בעיקר על ידי ג'פרי יאס וארתור דנצ'יק, שני מיליארדרים יהודים אמריקאים בעלי השקפת עולם ליברטריאנית, תומכי המפלגה הרפובליקנית בארה"ב ודונלד טראמפ).

וכעת לעיקר דברנו! --  ניתוח טקסטואלי בקריאה צמודה ובשאילת הקושיות של ועל הציטוטים הקדושים דילעיל: 
על פי שמו של הח"כ הנכבד, הרי הוא מצאצאי שבט לוי, המשרתים הזוטרים, השמשים והגבאים בחצר קודש הקודשים, ת"פ הכהנים בבית המקדש ההוא. הטקסט המצוטט מכיל קרוב ל-250 מילים כאשר יש כמה שורשי מילים ומילים בודדות שחוזרים בו ללא הרף כמו קולות תיפוף מטמטמים של 'מוסיקה מטאלית': מעל 10% של השורש ק.ד.ש [קדוש, קודש, מקודש, קידוש, קדושה...]; קרוב ל-15% של השורש ח.ל.ל. [לחלל, חילול(השם), חלל במובן מת או נפח או להפוך לחול, להפוך לחלול במובן לרוקן מתוכן]; חזרות על המילה משכן במובן בית מקדש; רצון הכלל, רצון העם, רוח ישראל, רצון הערכים אסופה של רצונות מקודשים; התוצר של הבית, הכנסת, המשכן: הוא הליך החקיקה או מעשה החקיקה [לא משנה מה מכיל החוק מכל בחינה שהיא... עצם פעולת החקיקה היא קדושה ללא קשר למהות ולתוכן]; וכן! יש שומרי סף שמחללים את הקדושה (לא מוזכרת המילה בגידה), וכן! הבג"ץ והייעוץ המשפטי הם השטן, הם הורגי הנשמה, הם המחללים, הם שהפכו את משכן הכנסת לחלול ורמוס... בסך הכל: מדובר בטקסט מאוד דל, דליל ודלוח מבחינת מגוון המילים, אין מטפוריקה עשירה ומבריקה, בחירת המילים מזכירה את המושג אונומטופיאה (או אונומטופיה; לקוחה מחקר הספרות והשירה, ובעברית: מצלול או תצליל -- מילים שהצליל שלהן מחקה את הדבר שהן מייצגות, למשל, צפצוף, פטפוט, קשקוש וכדומה). החזרתיות מקנה לטקסט 'עוצמה' משעממת, מה עוד שאין שום הסבר או תירוץ או ניסיון לשכנע... זה פשוט מדאורייתא של הח"כ בבחינת כזה ראה וקדש... ועם זאת מה אין כאן? אין מושגים כמו כהן או נביא או מלך; אין דמוקרטיה ועקרונותיה כמו עריצות הרוב, שלטון החוק וכדומה; אין מונחים כמו צדק, שוויון וזכויות אדם... ולא משנה באיזה חוק עסקינן... והכי מעניין: אין מתווכים בצורת רבנים!?
... להלכה ולמעשה קובע כאן הח"כ הנכבד שאין צורך בהקמת בית מקדש חדש, אין צורך בעלייה להר הבית, שהרי הכנסת וחבריה הם הם בית המקדש ומעשה החקיקה הוא השה לעולה והבג"ץ הוא הסטרא אחרא... והבוחרים? מי ומה זה?... או אז נשלח איום מפורש על שלטון החוק, מצד המסורסים המוחלשים מבית ההמקדש החדש: "נמצא חברות שמירה אלטרנטיביות"...

... וכל הטוב הזה קורה קבל עם ועולם בזמן מלחמה וחורבן ומאות אלפי אזרחים בוחרים שהפכו לפליטים בארצם, כאשר: "בזמן שהשופרות ייללו על עקיפת מחסומים, משכן החקיקה נכבש: שרידי עמודים ממצדה (הושאלו מרשות העתיקות תמורת 1.1 מיליון שקל); משפצים במיליונים את לשכת ראש הממשלה [הכהן הגדול, האל, המלך ואפילו הנביא]; מציבים מכונות קפה ב-100 אלף שקל ליחידה; מחמשים את מיליציית משמר הכנסת בנשק ארוך עם כוונות ותחמושת במיליון שקל; ומגביהים ביצורים כדי להדוף מוחים ומשפחות חטופים" [לקוח ממאמר של העיתונאי אבי בר-אלי בכותרת 'קפיטול' מיום ו' 05.04.2024] >>>>>>> ואז יוצאים לפגרה... מזכיר את פיגור השכל המקודש...

                                                                ואידך זיל וגמור...