מה הקשר בין רוה"ם ישראל לקיסר קליגולה? אין קשר!

                האם רוה"ם ישראל בדרך להיות קליגולה הזקן? מה פתאום! זה מופרך!...? 

לאחרונה, משום מה, חזרתי לקרוא את הפרק הרביעי בספרו המכונן של ההיסטוריון הרומאי סווטוניוס, פרק שעוסק בביוגרפיה של קליגולה [סווטוניוס (160-75 לספירה), חיי שניים-עשר הקיסרים, תרגם מרומית: אלכסנדר שור, הוצ' מסדה, תל-אביב, 1955; פורסם במקור ברומא בשנת 121 לספירה]. קראתי וקראתי שנית ולא יכולתי להימנע מחזיון תעתועים שהתעקש לרחף מעל ביצות מוחי -- האם ייתכן שתכונות והתנהגות של רוה"מ ישראל הנוכחי דומים במשהו לאלה של אותו קיסר דאז? לא ייתכן! אבסורד! מופרך! לא יעלה על הדעת... שהרי מדובר בתקופות שונות, משטרים שונים, תרבות שונה, גיל שונה ועוד כהנה וכהנה הבדלים מהותיים... איך אפשר להשוות דיקטטור מטורף דאז למנהיג נבחר במשטר דמוקרטי ליברלי ???

גאיוס יוליוס קיסר אוגוסטוס גרמניקוס (41-12 לספירה) המכונה קליגולה היה הקיסר השלישי בתולדות רומא הקיסרית ושלט בה בין מרץ 37 ליונואר 41 לספירה. הוא נרצח כשהוא בן 29 על ידי הפרטוריאנים שלו. כינוי החיבה קליגולה ניתן לו על ידי חייליו של אביו, גרמניקוס המצביא הרומאי המהולל, ומשמעו "מגף קטן".

ובכן, דליתי מתוך התיאורים של ההיסטוריון את התכונות וההתנהגויות של אותו קליגולה לפני ובעיקר במהלך שנות שלטונו, והרי הם לפניכם, הקוראים, בראשי פרקים:

"אינטליגנטי; פיקח וערמומי כנחש; נצלן ושורדן ללא ליאות; שחקן מבטן ומלידה; חנפן חסר מעצורים; אטום רגשית כולל לבני משפחתו הקרובים; מייחס לעצמו הישגים לא לו וללא קשר לשקר או אמת; כולם רודפים אותו; מוכן להקריב הכל למען כבוד, עושר ובעיקר כוח; מעריץ עצמו ללא מעצורים.תחילת שלטונו בישר טובות אך בהמשך כונה "מטורף" על ידי הרומאים כשהוא מנפץ פעם אחרי פעם כל טאבו אפשרי דאז [אז כדי להיפטר ממישהו לא מפטרים אלא שוחטים או מגלים לארץ גזרה] כמו למשל:הכרזה על עצמו כאל! המלצה למנות את סוסו לקונסול!..." -- המגף הקטנצ'יק הפך למגף גדול ודורסני.

קורא יקר! בניקוי ההבדלים בין רוח התקופות, הגיל והתרגיל... האם בכל זאת ייתכן ויש קשר בין רוה"ם ישראל לקליגולה דנן? 

                 כרוניקה של סליחות וכפרות

1945 -- אושוויץ-בירקנאו ואחיותיה...

1948 -- מלחמת העצמאות היהודית...

1967 -- מלחמת הניצחון... של ההיבריס...

1973 -- מלחמת הכפרות על חטא ההיבריס...

1995 -- רצח מנהיג יהודי בידי יהודי!

2023 -- פוגרום תחת מנהיג מושחת ונרקסיסט!

             ומה הלאה???

מדרון חלקלק אל תהום, אבל מה שבטוח --

       סליחות וכפרות כבר לא יעזרו!

            

על סליחות וכפרות

                          סליחה מכפרת או כפרה סולחת?!

אושוויץ הייתה, פעלה, שחטה וחנקה

ללא סליחה או כפרה תחת שמש מאירה

מבית מדרשו של אל יושב תחת השיטה

רחמנא ליצלן... בין 6/1940 לבין 1/1945.

"לכתוב שירה אחרי אושוויץ זו ברבריות" --

אמר-קבע תאודור אדורנו היהודי המומר בהחלטיות... ב-1949.

ואחרים אמרו שאחרי אושוויץ מתו השירה ואלוהים,

אפילו שכבר היה מי שהכריז על מות האל... ב-1882.

אולם, השירה שרדה וקמה מעפר ואפר כעוף החול,

ומה עם אלוהים? היה או לא היה? מת או לא מת?

על פי אפיקורוס, אלוהים מעולם לא היה ולכן לא מת!

על פי האדוקורוס, אלוהים היה גם היה ולא יכול למות!

כי אלים הם בני אלמוות -- כך אמרו וכך אומרים,

אז איפה היה אלוהים באושוויץ? נרדם, נעלם ואולי לא היה...

עברו-חלפו השנים ודורות, ושוב עולה השאלה הישנה,

האם אחרי הפוגרום ב-7.10.2023 אפשר לכתוב שירה?

והאם אלוהים אכן התפגר שם בעוטף עזה?

האם אלוהים בכלל היה שם בניר עוז וכפר עזה?

                         והתשובה:

בשביל לסלוח צריך קודם לכן לחטוא,

בשביל לכפר צריך קודם לכל להרוס --

מכאן, אלוהים המציא את הסליחה והכפרה

כדי שיוכל לחטוא, להרוס, להזיק ולשפוך דם,

ולכן הוא לא מתגייס ורוחץ בנקיון הכף...

שאחרים ישפכו דמים... את דמם שלהם!

והוא, הוא ישחוט תרנגול חף מפשע... לכפרות!

ובא לציון גואל... רחמנא ליצלן!

 

על תסמונת דברנות-היתר

             לידתה של מחלה ממאירה חדשה בישראל 2024-2023: היפומאניה תקשורתית

בשנת 1748מונטסקייה פרסם את ספרו המכונן "רוח החוקים". במסמך זה הוא הבהיר את תורת הפרדת שלושת הרשויות (מחוקקת, מבצעת ושופטת) כמרכיב מרכזי וחיוני בכל משטר דמוקרטי. אז הוא לא חשב על קיומה של הרשות הרביעית הלא היא התקשורת על מכלול רבדיה. זו הפכה מרכזית בעשורים האחרונים של המאה ה-20 וביתר שאת בתחילת המאה ה-21. התקשורת המודרנית עוסקת בהצגת המידע החדשותי העובדתי ובהבאת ההערכה והפרשנות שלו מכל הזוויות האפשריות. היא בנויה מכמה מדורים משלימים: העיתונות הכתובה והמקוונת; ערוצי הטלוויזיה והרדיו; הרשתות החברתיות למיניהן וסוגיהן. שני המדורים הראשונים מצויים בשליטה ופיקוח שלטוני או בידיים פרטיות וכפופים לחוק, בעוד המדור השלישי הוא פרוץ לכל רוח ומהווה כיכר שוק כאוטית חסרת בלמים, איזונים ורסנים כמעט לחלוטין. אין ספק שמרכז הכובד מונח בערוצי הטלוויזיה והרדיו כי הרוב המכריע של האזרחים מצויים בו ושואבים ממנו ומושפעים ממנו בצורה כמעט מוחלטת. נראה שרוב האזרחים הצעירים מעדיפים לראות ולשמוע ופחות לקרוא כי איבדו את הסבלנות לקרוא... קריאה דורשת ריכוז, מיקוד, חשיבה לצורך הבנה והקדשת זמן... כל אלה נחשבים לעתיקים ולא רלוונטיים כי בימינו צריך לקלוט תוכן מיד ומהר בעוד איכותו חסרת משמעות, ובמילים אחרות הקנקן חשוב יותר מתכולתו ומכאן הדרך לבורות, פזיזות מחשבתית ואפס ביקורת, המרחק הוא קצרצר... בנוסף, הגבולות בין אמת לשקר נעלמים.

מה מאפיין את הצורה והתוכן של ערוצי הטלוויזיה והרדיו בעת הזאת -- עת מלחמה בתר-קטסטרופלית? שידורים 24/7 ללא הפסקה וללא אתנחתות להסדרת נשימה, גל פתוח שמתפרצים לתוכו כל הזמן ללא אבחנה בין עיקר לתפל, וכל זה חוץ מפרסומות ותזכורות שבינן לבין המציאות הנוראית אין ולא כלום חוץ מתמהון, ביזיון ואסקפיזם, כאשר בפועל, לעולם לא מפסיקים פרסומת בגלל אירוע מר ככל שיהיה...;  חזרתיות מחזורית עיקשת, פעם אחר פעם, על ידיעות ומסרים, מעין הפצצה בלתי פוסקת של ידיעות וכוונות, הערכות ופרשנויות, אומנם מתוך כוונה להדגיש ולהחדיר צריבה תודעתית בבחינת מתן תחושה שאי אפשר להימלט מזה, אי אפשר להימנע מזה ואף חייבים לצרוך את זה ואסור להחמיץ את זה -- מה שמביא את האזרח הקטן להלם מידע, בדומה להלם קרב;  אובדן מוחלט של צניעות ןענווה מצד להקת המופיעים והמדברים ואף יותר מכך, עלייה במפלס ההיבריס, הביטחון המופרז ופיזור הבטחות חסרות בסיס ובמידה רבה מכירת איטריות של אשלייה;  הפיכה הדרגתית אך מהירה של ערוצי התקשורת, לכלי תעמולה זולה וחסרת בושה של אג'נדות שונות והזנחה בוטה של כיבוד הדדי, סובלנות וסבלנות, תרבות דיון, תקינות והוגנות בסיסיים, עד כדי הזנייה וזריעת ארס, שיסוי, פילוג וחוסר ביקורתיות עצמית ללא פילטרים...   

מהי הבמה ומי הם השחקנים במופעי האימים האלה? ברדיו מופיעים מנחים-מראיינים בודדים ובזוגות שמביאים אורחים שונים ומשונים לשיחות וויכוחים עקרים חוזרים ונישנים. בטלוויזיה פורחת התופעה של "פנלים" בצורת שולחן עגול פיזי שבו מתנהלים דיונים בשיטה של צרחות והפרעות הדדיות ללא אפשרות של הבעת דעות בצורה שהמתבונן-מאזין יצליח להבין ולקלוט את המתרחש ואת התוכן; והשחקנים? תמיד במרכז יושב המנחה-מראיין שמנסה לנווט ללא הצלחה יתרה את רוח הדיון ומשני צדדיו יושבים מרכיבי הלהקה. השאלות הן אותן השאלות, תמיד שבלוניות וחסרות מעוף ומקוריות, מה עוד שחלקם משחקים את תפקיד השואל המבריק, החכם, הנועז והבקיא, לרוב ללא בסיס. השחקנים מורכבים תמיד משני סוגים: בעלי תפקיד, עמדה או מקצוע (מומחיות?) עכשוויים, ולצידם מופיעים "בכירים-לשעבר" כמו גנרלים, פוליטיקאים, עסקנים, עיתונאים, ידוענים, משפיענים, כוכבי רשת, לוביסטים, מאכערים, יועצים אסטרטגיים וטקטיים, מומחים בתוקף השכלתם, עיסוקם או מטעם עצמם ועוד כהנה וכהנה כיד הדמיון הטובה עליהם -- וכולם, אבל כולם מביעים את דעתם על כל נושא שלא יהיה גם אם אין להם עליו מושג ירוק וללא בושה רחמנא ליצלן... והעיקר: היעלמות מוחלטת של ההבדלים בין אמת לשקר...

            ניתן לומר בקלות בלתי נסבלת שמדובר במופעים של אנשים שמדברים את עצמם לדעת בבלי דעת

מדובר להלכה ולמעשה במופעים שמדגימים אבחנה קלינית ברורה של היפומניה תקשורתית קבוצתית [דברנות-יתר, פטפטת, קשקשת, ברברת, להגת... גבבת... מללת, ומה לא!] על פי הגדרה מספרי הפסיכיאטריה המודרניים: "היפומניה היא מצב נפשי המתבטא בתסמינים מתונים של מאניה ללא מרכיב פסיכוטי. חלק מאותם מאפיינים כוללים:הערכה עצמית מנופחת וגרנדיוזית; דברנות יתר בלתי נשלטת עד כדי בולמוס, צרחות, וכניסה קבועה לדברי אחרים; מעוף מחשבות מהיר וזריקת סיסמאות וקלישאות ללא מעצורים; אובדן של ריכוז, קשב והתבטאות. התופעה אינה חמורה מספיק כדי להיות מוגדרת כנכות או פגיעה שמחייבת אשפוז. מדובר בהפרעת אישיות שרק בקצוות שלה מתקרבת לתמונה של הפרעה דו-קוטבית"... ועוד ועוד...

ומה קורה לאזרח הקטן שמתבונן ומקשיב? במקרה הטוב הוא פשוט לוחץ על כפתור ההשתקה, מפסיק לבהות במסך או להקשיב לרדיו... ; במקרה הרע הוא חווה תופעה של בלבלת נוראית, התמכרות ואובדן היכולת לביקורתיות סבירה של הדברים וכתוצאה מכך הוא מסיק דברים ללא בסיס עובדתי ומושפע מכל מיני מרעין-בישין אשר בימינו קרויים "פייק ניוז"... ; ובין שני המקרים: הוא חש מחנק ומחפש מזור ומתחיל לזפזפ ומעדיף לשמוע מוזיקה, לבהות במשחק כדורגל או בסרט של צ'רלי צ'פלין או בתוכנית בישול צבעונית או פשוט פונה לספר או לשינה או הליכה...

                את זה מנצלת הנהגה פופוליסטית מושחתת כדי להישאר על גלגלי השלטון ועטיניו...

                             מכתב גלוי מאזרח קטן משלם מיסים לאופוזיציה כושלת 

אני, אזרח מן השורה, יליד תש"ח, כזה ש'הקדיש' (במובן שנתן או מסר בחפץ לב ובאמונה שלמה בצדקת הדרך דאז, ולא במובן הפועל ל'קדש' שכמעט תמיד מוביל לתהומות...) את חייו 24/7 מגיל 16 עד גיל 64 (מועד פרישתי לגמלאות, מרצוני החופשי, מאוהלה של רפואה), ומאז ממשיך להקדיש למדינתי הזאת. הייתי ונשארתי משלם מיסים אדוק, שומר חוק אדוק (גם חוקים שלא היו לרוחי), שרת בצבא עד גיל חמישים בסדיר, קבע ומילואים, ממשיך להתנדב ולתרום בתחומים מאחורי הקלעים, ועומד דום בעת שירת ההימנון (גם אם איני מתחבר לחלקים ממנו), ובעיקר עומד דום בעת השמעת הצפירה ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל -- בעיני, היום החשוב ביותר במדינתי (הרבה יותר מ'ימי הקודש' בני אלפיים שנה ויותר... עם כל הכבוד...)...

... אני פונה בזאת אליכם, האופוזיציה אותה אכנה "העומדים מנגד", בבקשה-תחינה- הצעה-דרישה...קראו לזה איך שתרצו... אנא שקלו זאת ברצינות יען כי:

לכל מצב צבירה חברתי יש ארבע צלעות: המקרבן [במקרה שלנו, הקואליציה ההזויה שמובילה לחורבן בית שלישי בעיניים פקוחות לרווחה]; הקורבן [העם-אזרחים-בוחרים היושהב בציון, ובעיקר אותם 70-50 אחוזים ממנו...]; העומדים מן הצד [אותם חברי קואליציה שרואים ושומעים ומבינים את חלקלקות המדרון ואף על פי כן ממשיכים לשבת על הגדר הרעועה או הגלגל הפוליטי, מסיבות אנוכיות פחדניות לחלוטין]; ואתם, העומדים מנגד! [האופוזיציה שמורכבת מ- 8-6 פלגים כולל אלה שמחוץ לכנסת, המובלים על ידי 8-6 מנהיגים לכאורה, בעלי אגו לא פחות נפוח מזה של הזוג המוזר שלוקה בתסמונת ה-"שיגעון בשניים" ובני לווייתם, אתם, החתומים על מצעים שההבדל ביניהם הוא "גורנישט מיט גורנישט" (כלום עם כלום) -- אתם היום גרועים יותר מהמקרבן והעומדים מן הצד, יען כי אתם המאפשרים במו אוזלת ידיכם ולמרות שבכוחכם להציל!!!

אנא מכם, הפסיקו להגיד ולברבר בנוסח "מה לא ורק לא הם" ועשו את המעשה היחידי הנכון של "מה כן":

היום,כעת חיה, הסתגרו נא במקום סגור ללא תקשורת ובלי הדלפות ליממה אחת שלמה ועגולה.את המצעים (לא אלה של המיטות) שלכם והאגו שלכם ארזו בשקיות אטומות למים והפקידו אותם בכספת עמידה לכל, שתוצב לבטח באתר סודי בקרקעית אוקיינוס ואת המפתח הפקידו בידי הספינקס או כל מפלצת אחרת.

ואז... הכריזו על מערך, איחוד זמני, גוש לוחם אד-הוק, דהיינו, גוף שמתאחד אך ורק לצורך משימה אחת ויחידה, ולזמן קצוב, למשל שנתיים לערך, עם לו"ז מוגדר מראש שמתחיל מרגע היוודע תוצאות הבחירות (יבהר בהמשך).

ואז... הסכימו על טריאומווירט, קוורטט, מחומש או אחד רחמנא ליצלן שינהיגו/ינהיג אתכם על תקן זמני של ראשון בין שווים למשך אותו הזמן של האד-הוק.

ואז... קחו דף פוליו לבן וכתבו עליו את אותן עשר נקודות-עקרונות-התחייבויות שאתם מצהירים בשבועה לבצע בכל מחיר בעת הקדנציה שלכם, חוץ מהעובדה המובנת מאליה של טיפול שיוויוני בבעיות השוטפות באותן שנתיים תוך התעלמות מוחלטת מהמושגים המושחתים כמו 'בייס', סקטור, משרת אמון וכדומה...

אותן נקודות חייבות להיות בהירות, ברורות וצריכות לכלול פריטים כמו: שינוי שיטת הבחירות; חוקה; חוק יסוד משוריין (לפחות תשעים חברי כנסת) בדבר הגבלת כהונה של נבחרי ציבור כולל חברי כנסת, שרים, ראש ממשלה, ראשי עיריות וכדומה, כך שהעיסוק הפוליטי ייהפך לשליחות לזמן קצוב ולא למקצוע לחיים; הפרדת רשויות אמיתית... ועוד כהנה וכהנה.

ואז... צאו לתקשורת עם הצהרה משותפת כולל הצגת הדף הלבן שכולו "מה כן ואיך" תוך התעלמות מהקואליציה! ולאחר מכן ומיד עשו את המעשה האחרון הנכון והיחידי:

צאו לרחובות ולכיכרות, כולכם ביחד עם ההמונים שכבר עושים זאת מזה שנים אחדות, עלו אל הכנסת והתיישבו על האדמה מסביב לה, שורות שורות, חבורות חבורות ללא רווחים, עם השלטים והחולצות והמגפונים והתופים והחצוצרות (יש מי שכבר מנוסים בלוגיסטיקה הכרוכה) ואל תזוזו משם עד שיעלה עשן מגג הכנסת והיא תתפזר לכל ארבע רוחות השמים -- לזה קוראים אי-ציות אזרחי שמפגין באלימות פסיבית בלבד!!!... שום משטרה בעולם לא תחסל חצי מיליון או מיליון איש ואישה באש חיה או תכניס חצי מיליון איש ואישה לבתי הכלא כי זה הרי לא אפשרי [במיוחד כעת במצבו המדורדר של שב"סנו]. כמו כן, הוציאו את הצבא מהמשוואה באופן מוחלט; והימנעו ממשא ומתן ופשרות למיניהן -- רק "מה כן"... ושוב התעלמו מהקואליציה! אלא אם תחזור בתשובה...

מהלך כזה צריך לקחת בין שעות רבות לימים סוערים...

ואז... הכריזו על בחירות אד-הוק על פי המתכונת הקיימת, אבל: אין סיבה שמערכת בחירות תתפרש על פני חצי שנה! אין צורך בתעמולה, אספות, פרסומות וכדומה, חבל על הזמן ועל הכסף... זה צריך להיות מעין משאל עם בין שני דפים: הדף הלבן שלכם מול הדף השחור של הקואליציה ותו לא... ואחרי כל זה צאו לדרך בנחישות ודבקות בלי להסתכל אחורה או לפזול לצדדים... בתום שנתיים, חזרו לכספת... נדמה לי שזה יהיה מאוחר ופתטי למדי... אבל עשו כרצונכם...

האם תיארתי כאן תהליך אוטופי? גם חזונו של הרצל היה אוטופי! האם אני נאיבי?אכן כן! אבל מה נשאר לי, האזרח הקטן חוץ מהנאיביות שלי? אמנם אפשר לחזור לגטו בוונציה או בקזבלנקה ואפשר להתפגר במדרון ... ואפשר להילחם עד חורמה וזה מה שאופוזיציה צריכה לעשות בעת הזאת!!!

עלילות פי הטבעת של...

                                    איך הפך פי טבעת לסלע מחלוקת פוליטי?

       או איך קרה שהפשפש (הפיטבעת) עלה למעלה (לפיות פרשנים, ח"כים ופאנליסטים)?

בעשרת הימים האחרונים רמת הטרלול של החברה הישראלית שברה את כל השיאים האולימפיים ונסקה לגבהים מרהיבים עד אימה: מדינה שלמה עסוקה רובה ככולה ובעיקר בראש ובראשונה התקשורת שלה, אך גם הכנסת שלה, הממשלה שלה, מערכת המשפט שלה, הצבאית והאזרחית, הצבא, הציבור ומי לא?... במה??? בפי הטבעת של אדם שהוא עציר ביטחוני/שבוי/ איש חמאס/נוח'בה/ מתועב ומפלצתי ככל שידוע לנו [אני האזרח הקטן, הכותב זאת -- בפועל אין לי מושג ירוק מה באמת קרה שם כי אין עובדות אמת, רק סיפורי רשומון] > וכל זה מתרחש באופן כמעט אפוקליפטי בעת שאותה מדינה, ממשלתה הנבחרת, צבאה והחברה שלה נשחקים עד עפר במלחמה רב-זירתית קרוב לשנה מאז הטבח של השביעי באוקטובר 2023; ופינוי פנימי של הדרום והצפון של קרוב למאתיים אלף אזרחים; ובמלחמת אחים פנימית בין-שבטית מעל שלושה עשורים; ובתוך מהלך הרסני וחריף של ניסיון לעבור מדמוקרטיה ליברלית לחלולה ואולי אף דיקטטורית-תאוקרטית ועד מצורעות בינלאומית של המדינה היהודית עד כדי קריאה לאי-הכרה בעצם זכות קיומה, רחמנא ליצלן... להלן דוגמה מייצגת: מדובר בפרשה של חקירה משפטית חוקית של התעללות (מינית אך לא רק) באסיר, על ידי חיילים בבסיס צבאי סגור, והתגובה הציבורית הבלתי מרוסנת בלשון המעטה!

ציטוט ראשון:  "אמר הפרשן הבכיר עמית סגל באולפן 'חדשות 12': אגיד לך את עמדתי בנושא, שהיא העמדה בנושא אלאור אזריה. מעשים שהם מצד אחד, על פי החוק היבש, מעשים שלא ייעשו, מצד שני, כלפי המתועבים שברוצחים. גילוי נאות: לא התרגשתי מסיפור עזריה. האיש בן מוות, היה מת בכל מקרה. בעניינים האלה, הכלל לחייל הוא לדעתי: אתה רוצה להצליח -- אל תיתפס!" -- רוצה לומר: לא שונה מהפרשה ההיא ואם כן אז בוודאי הרבה יותר לגיטימי; כמומחה למשפט מטעם עצמו, הפרשן הבכיר מבדיל וקובע שיש חוק יבש שלא חייבים לציית לו ויש חוק רטוב שחובה לבצעו; אם בעתיד אתה תאנוס שמאלנית, זה בסדר גמור ואני לא אתרגש כי זה מגיע לה, מה עוד שבעלה נמצא כעת במילואים בעזה -- בתנאי שלא תיתפס!... נפלאות דרכי הדרדק הזה!

ציטוט שני:  ח"כ שמחה רוטמן, יו"ר ועדת החוקה של הכנסת: "עמדתי היתה שאם רוצים לחקור -- לגיטימי לחקור. אם יש תלונות, אם יש מידע מבורר. אין שום סיבה בעולם שדבר ייעשה בדרך של מעצרים, בטח לא מעצרים מתוקשרים. אין סיבה בעולם שהפרקליטות הצבאית תצא למערכה ציבורית -- שזה, אגב, תוספת חדשה מהיממה האחרונה. שבשם הרצון לצאת צודקת, הפצ"רית וגופי החקירה משחירים את מדינת ישראל בעולם. מדליפים חומרי חקירה לא ברורים. מנהלים קמפיין תקשורתי שפוגע במדינת ישראל. הרי כל הטענה שלכם זה שאתם רוצים להגן על מדינת ישראל, ואתם חייבים לחקור! מה לעשות, חייבים לחקור, כי זו ההגנה על מדינת ישראל בעולם. ואז מה אתם עושים? אתם עושים מגה-אירוע, שהיה אפשר לעשות בשקט, עם פחות תשומת לב תקשורתית. אתם מייצרים את האירוע, אחר כך מדליפים מידע לכלי התקשורת, תוך זיהום חקירה [...] גם כשנשיא המדינה קצב נחשד בעבירות כאלו, הזמינו אותו וחקרו אותו בכבוד עם כוס קפה. גם כשמזמינים עיתונאי לחקירה זה לא נעים, חקירה פלילית זה לא אירוע נעים." -- רוצה לומר: האיש שהוא משפטן בהשכלתו טוען שרק הפרקליטות והתקשורת אשמים בעובדה שפי הטבעת דנן עלה לכותרות; וההשוואה לנשיאנו הצנוע היא אכן מאוד מרשימה... נדמה לי שאין צורך להוסיף מילים...

ציטוט שלישי:  אמר הפאנליסט הקבוע יהודה שלזינגר את הדברים הבאים:  "אמרתי לחבריי שבגדול זה מעניין לי את העכוז מה עושים לבחורצ'יק הזה [...] חד-משמעית... [...] יפה, בגדול עוד פעם, זה מעניין לי את העכוז מה עשו לאיש חמאס הזה. קודם כל, הדבר היחיד שמבחינתי הוא בעיה פה זה שזו לא איזושהי מדיניות מוסדרת של המדינה, להתעלל בעצירים. כי בגדול, זה קודם כל מגיע להם, וזה אחלה נקמה שאנחנו צריכים לתת להם. ודבר שני, זה אולי גם קצת ישמש אותם כהרתעה. זאת אומרת, שברגע שהצד השני, שצריך לזכור [ג'וש הבר-פלוגתא שלו בפאנל], וצריך לזכור את זה טוב טוב, ולא להתקהות ולא להתקרר אף פעם, האנשים האלה קשרו שלושים מבנותינו על עצים בשביעי באוקטובר, ועשו להם מעשים חמורים בצורה קיצונית. אז קודם כל, זה מגיע להם, זאת נקמה ראויה מאוד, רק חבל שלא עושים את זה בצורה ממוסדת כחלק מתקנון התעללות בעצירים, כי אז החבר'ה הבאים שיחשבו לעשות לנו דברים כמו ב-7 באוקטובר יגידו אתם רואים מה עושים להם בישראל, אל תחשבו על זה בכלל." -- רוצה לומר: האיש מדבר בעברית מרנינית לב; האיש ממליץ כי התעללות באסירים תהיה חלק מתוכנית ההכשרה בבתי הסוהר; השימוש ב'מעניין לי את העכוז' במקום 'מעניין לי את התחת' או 'מעניין לי את הישבן' או מה שהכי נכון 'מעניין לי את פי הטבעת או החור בין המצרים' וכדומה מראה שבבן-תרבות עסקינן, האיש שולט במטפוריקה כמו גדול המשוררים... ואידך זיל וגמור.

מהו המכנה המשותף לשלושת המצוטטים? מבוגרים צעירים; אשכנזים למשעי; חובשי כיפות סרוגות קיצוניות מהימין השמרני עד משיחי; בעלי השכלה כללית דלה; מעולם לא פתחו ספר אזרחות ובוודאי לא למדו את עקרונות הדמוקרטיה שבשמה הם מדברים; שרתו בצבא בתפקידי עורף ולא כלום;  עוסקים לפרנסתם בלדבר את עצמם לדעת תמורת משכורת מהציבור; מעולם לא חוו באמת על בשרם ונפשם ריח מלחמה, מכאוב של שכול או נכות; מייצגים מיעוט של מנדטים בודדים בכנסת; ובעיקר, מתמחים בהפצת רעל, פילוג ושיסוי... והכי בולט -- פשפשים שעלו למעלה ומחברים בין הפה העליון לפה התחתון (פי הטבעת) בוירטואוזיות מרהיבה!>>> אז איך הגענו לפשפשים? פשוט מאוד: נזכרתי בשני שירים ישנים שמתארים את הטריאומווירט הזה יותר טוב ממני ומדבריהם:

שיר הפרעוש (מתוך פאוסט) של יוהן וולפגנג פון גתה

היה היה אז, פעם מלך//ולו פרעוש גדול מידות,//אותו אהב מכל בן פלך//משל היה בנו יחידו.//ויקרא אז לחייט//וזה האיש בא בריצה-//"תפור לפרעושי הקט//מכנס יפה וגם חולצה!"//במשי וקטיפה//אז הפרעוש מיד הולבש.//סרט על החליפה//וגם צלב קטן בדש.//וכך היה לשר גדול,//ועוטה עיטור-כוכב.//וכך היו ל'דם כחול' כל הפרעושים אחיו.// בגבירות ואדונים//פגע הזן המשוקץ//ממלכה עם נתינים//הלז נשך וגם עקץ.//הם לא הרשו אותם למחוץ//לגרשם אבוי, אף לא התרו-//אצלנו עת פרעוש יעקוץ//מהשרץ חיש כל איש נפטר... נכתב במחצית השנייה של המאה ה-18 על הפוליטיקאים של אז...

הפשפש עלה למעלה - מילים ולחן: נורמן תומס; תרגום ועיבוד לעברית: חיים חפר; בוצע על ידי רביעיית מועדון התיאטרון בשנות החמישים של המאה הקודמת:

איך הפשפש עלה למעלה

אולי תאמרו לי? [פעמיים]

איך קרה שהפשפש עלה למעלה

זה לא מובן, זה לא מובן... [פעמיים]

פעם היה פשפש אחד

הוא בפרוות עכבר נולד

אך יום אחד שמע קולות:

אתה נוצרת לחיות גדולות.> איך קרה שהפשפש עלה למעלה...[פזמון חוזר קבוע]

תיכף עזב את העכבר

ואל כלבלב עלוב עבר

אך החיים אינם שווים

אם אתה חי חיי כלבים

דירה החליט הוא לעבור

ואז קפץ הוא על חמור

אך חמורים תמיד עובדים

ולפשפש זה לא התאים.> [פזמון חוזר]

תוך רכיבה אל האבוס

מן החמור עלה לסוס

וכך עלה עלה

עד שעלה לממשלה.> [פזמון חוזר]

הוא פה ושם

(עלה למעלה)

הוא פה ושם

(עלה למעלה)

תמיד תגידו יס

ואז תצליחו לטפס.

איך קרה - שהפשפש עלה למעלה

עכשיו מובן - עכשיו מובן...! [פעמיים>סיום]

נדמה לי שהפרשנות של שני שירים מופלאים אלה, יכול כל אזרח בר דעת ובן תרבות לפרש כרצונו... סומך עליהם בכל ליבי...

ברם-אולם! איך ש'הפשפשים' שלנו מתעופפים בין שפתי הפה העליון שלהם לבין שפתי הפה התחתון שלהם ושל האחרים למיניהם, אכן מעולם לא נראה כדבר הזה! אפילו בקרקס האימים שמתנהל כאן כעת חיה... מעניין מה דעתם של הפרוקטולוגים האמיתיים שמסתובבים ביננו... ואידך זיל וגמור...

על המאפשרים ל"שיגעון בשניים" להרוס מדינה-חברה

                                               פואמה על העומדים מן הצד

הרקע וההשראה לכתיבת האמירה השירית שבכותרת: 

בשלושת העשורים האחרונים נצפתה במדינת היהודים תופעה יוצאת דופן, נדירה, ראשונית, מקורית ורדיקלית עד כדי כמעט חוסר תקדימיות: הופעה של זוג בעמדת הנהגה בכירה, הנהגה כמעט כרונית, הלוקה בתסמונת נפשית הקרויה "שיגעון בשניים"!-- מהי אותה תסמונת?

שיגעון בשניים (Folie a Deux; Shared Psychosis) הוא שם של מחלת נפש/הפרעת אישיות שנצפתה, אובחנה והוכרה בשנות השבעים של המאה ה-19 בצרפת. מדובר בפסיכוזה משותפת לשניים [או יותר: שלושה ומעלה, משפחה שלמה, חמולה, שבט, אומה...], שני זרים אך לרוב קרובים כמו שתי אחיות, אם ובנה, זוג הורים וכדומה. הם חולקים אותם סימפטומים פסיכוטיים: לרוב דלוזיות (אמונה קיצונית עיוורת ברעיונות ומצבים חסרי בסיס); הלוצינציות (משוכנעות עצמית מוחלטת שמשהו מאיים קיים מולם כשבפועל אין שום עדות מציאותית לכך); והתנהגויות ביזאריות בהתאם לכך. במרבית המקרים התכנים הם פרנואידיים במובן של התנכלות ורדיפה מצד כולם אחרי הלוקים בתסמונת. לרוב מתקיימת בצמד-חמד הזה אסימטריה תפקודית כאשר האחד הוא דומיננטי ומוביל והשני פסיבי ונגרר. מדובר במחלת נפש אמיתית קשה מאוד לטיפול (נפשי ותרופתי) וכמעט חשוכת מרפא. ישאל הקורא: אם זה ידוע ומוכר מעל מאתיים שנה, אז מה כל כך יוצא דופן במקרה שלנו במדינת היהודים דהיום???

ובכן ההבדל הוא מהותי! זו הפעם הראשונה בהיסטוריה של הפסיכיאטריה, מדובר בזוג נורמלי-נורמטיבי לכאורה שבחר מרצונו החופשי, בכוונת מכוון ומתוך רצון מוכוון להשיג מטרות אישיות שקשורות בצבירת כוח ושליטה -- ללקות במחלה! ובמילים אחרות, מדובר בתרגיל הונאה מבריק שהרי אדם חולה זקוק לחמלה וטיפול ואמפתיה ... וכדומה, ואזי הוא חסין מביקורת וכדומה... אבל לא לשם כך התכנסנו כאן!!! -- אלא לשם דיון על העומדים מן הצד, אלה שיכולים למנוע ולטפל בזוג המופרע ולא עושים זאת משלל סיבות כמו פחד, שיתוק מוחין, שמירת עכוזים מפני שרפה ועוד כהנה וכהנה... במצב זה למושגי יסוד כמו מוסר, יושרה , צדק, אחריות, עמידה לדין ועוד -- אובדת החשיבות והם הופכים לחוכא ואיטלולא, וכל שקר הופך לאמת משרתת...

מיהם העומדים מן הצד? שמות נרדפים: מאפשרים, מתעלמים, רואים-שותקים, בעלי עפעפיים צנוחות, עדים עיוורים-אילמים-חירשים בנוסח שלושת הקופים, היושבים על הגדר או הטריבונה, העומדים מנגד ועד המוכרים נשמתם לשטן -- הם הם האשמים העיקריים! כי לעולם אין אנו מצפים ממקרבן או מקורבן לשלוט באירוע, שהרי האחד נועד לכך וחותר לכך שהרי זו מהותו ובחירתו והשני אינו יכול להתנגד כי הוא רק מושא למצב, ומכאן שרק לעומדים מן הצד יש את היכולת באמת להשפיע מרצון חופשי וללא מורא!? על כך נכתבה האמירה השירית דנן:

      פואמה על העומדים מן הצד

פעם אי שם בעבר הרחוק כאשר נחשפו בני האדם

ל"שיגעון בשניים" או לכל מעשה נבלה להד"ם...

הם נהגו להתבונן ולהקשיב ולנוכח התמונה גם לתהות:

הרוצח שוחט הנרצח באור החמה,

האנס חודר את הנאנסת על מצע,

העוקד מניח על מזבח את הנעקד,

המטורף חונק את הילדה,

החזק מגרש את החלש:

הגר, היתום, הזקן והאלמנה

אל תהומות הנשייה...והכובש?

מאבד צלם אלוהים ולוקה... ב"שיגעון בשניים"!

ומנהל את הנכבש עם חרב לנצח...

והנה על הטריבונה בזירת הכנסת

"העומדים מן הצד" צופים באימה

ידיים בכיסים ולא עושים דבר,

עוסקים בקש וגבבא...

        והשאלה המתבקשת:

איפה אתם עכשיו? איפה הייתם אז?

הרי צפיתם, ידעתם, שמעתם וחשתם, 

איך צנחו העיניים, איך נאטמו האוזניים,

איך לא חשתם לעזרה, למה התנכרתם 

למה התנתקתם, ממה פחדתם? -- אתם!

ורק אתם נושאים באחריות, באשמה ובבושה!

הרי קומץ מכם היה מספיק כדי להזיז לצד

את ה"משוגעים בשניים ובשבט"

של שפנים ומלכחי פינכה, ערלי לב

אטומי רגש והוזי משיח זוועה... וזה!

ללא הפגנות, דמים, יזע ודמעות,

הוי, כמה כאב יכולתם לחסוך

מעם שחוק שנעקד על מזבח השקר

בידי צמד שלקה בשיגעון בשניים!!!

אתם העומדים מן הצד...

                          ואידך זיל וגמור...