פסטורלקטסטרופה -- שיר?
מראה מחלון דלת זכוכית שקופה ונעולה.
בקצה שדה הראייה של עין שמאל, זו
שתורתה אומנותה ולא כמו העצלה השנייה, הימנית --
מנעול בריח, מפתח משתלשל בקצה שרשרת תלויה.
ממול בחלק התחתון השמאלי הקריבני
נשקף קצה של קיר כורכר מעוטר
ועליו קצה של מעקה בטון מחורר...
כר דשא ירוק עם כתמים חומים
של גללי כלבים ישנים.
דרך החלון המלבני לאורכו,
נחתך המראה על ידי גזע דקל ערום וארוך ועייף
עד גובה הרקיע, שם בקצהו מתנוסס זר עלים מתנפנפים.
מתחתיו ולידו עץ רוחבי עמום כמו זועף.
במרחק הפרספקטיבי: גדר ברזל, על רקע ירוק ופרחים צהובים.
ומאחורי כל זה שוכבת פירמידה רחוקה של ים כחול שקט שנגמר בקו חד
שדרכו הוא מתחבר לשמים תכולים ללא עננים שנגמרים בקו אל לא פחות חד.
ורוח מרחפת על פני התמונה,
ומיינות שחורות צהובות-מקור
מדדות על הדשא בין הכתמים היבשים
מהדסות כמו נשים עם פרקי-ירך נקועים.
מידי פעם התמונה השטוחה הופכת לתלת-ממדית וניידת
כי נחתכת על ידי עגלות תינוקות, כיפות, סקטים וחיג'בים וכלבי שעשועים... ועוד...
הוא יושב על כיסא לבן כשמאחוריו --
גלריה של ציורים תלויים ועבודות אמנות,
שמדברות שואה בכול מיני צורות, אך
כולן זועקות ללא קול: שואה, שואה, שואה... שהייתה!
ואין קשר בין הנשקף הפסטורלי הקדמי לבין הפסטורלקטסטרופה שמאחוריו?
ולזו שברחובות הרחוקים של עכשיו?
יש ויש קשר או הקשר: בכול המקרים
אלוהים ואדם מככבים, לטוב ולרע,
לרע ולטוב,
ייאוש.
