על משוואת י. לוין-א. ברק: הנעלם המודחק?!
האם ייתכן שהמהפכה החוקתית-שיפוטית-אקטיביסטית של א. ברק ותגובת הנגד או המהפכה הנגדית של הזוג נתניהו-לוין על ספיחיה... מתעלמת בכוונה או בלי כוונה מהנעלם האחד המודחק שעליו לא מדברים בבחינת "לא נעים", והוא:
הסתבר (לכל בר בי רב... אולי), אחרי כמה וכמה עשורים, לרשות השופטת שהמבחר של הפוליטיקאים הישראלים (משמאל ומימין, מקיצוני עד מתון, מחילוני אדוק עד חרדי להחריד... בקיצור כ ו ל ם!) לוקה באופן כרוני וחוזר בחוסר יושרה, שחיתות ובעיקר אי-רצון או אי-יכולת ליצור נורמות מנהיגותיות ראויות בנוסח הבריטי [לבריטניה ולישראל אין חוקה, ברם-אולם, לבריטים יש מסורת-נורמטיבית מופלאה בת אלף שנים, של הפוליטיקאים שלה, שבה הרף הפלילי אינו מהווה שיקול בר-קיימא ולכן אין צורך בחוקה...] -- ומכאן שאותו א. ברק וחבר מרעיו הבינו שעליהם להיות אקטיביים בנושא שמירת זכויות האדם כנגד עריצות הרשות המבצעת שכבר מזמן הצליחה לנטרל את הרשות המחוקקת ולשלוט בה ללא מיצרים...
לדוגמה: בבריטניה, נבחר ציבור בכל דרג שהוא מתפטר מיוזמתו מתפקידו ברגע שדבק רבב קל שבקלים בו או בבני ביתו... נלחם על חפותו ... וחוזר בגדול לזירה אחרי ניצחונו או נעלם ממנה לנצח אחרי כישלונו... אבל לא מחזיק מדינה כבת ערובה!?
לדוגמה: האם מישהו ראה את שופטי העליון נעים ונדים ברחובות בניסיון לשכנע אזרחים להגיש עתירות כנגד השלטון???
